טיפול בתנועה

יום חמישי, 29 בספטמבר 2011

מה אני באמת יודע על עצמי ?

אם קראתם את הכותרת של המאמר הזה ומייד עלתה לכם תשובה, נראה וסביר שאינכם מכירים את עצמכם כלל. אם קראתם את המשפט שכתבתי עכשיו ומייד עלה לכם גיחוך זחוח המכיל בתוכו משפט בסגנון "על מה לעזאזל הוא מדבר אני מכיר את עצמי לחלוטין, אני יודע מי אני", אז שוב כנראה שאינכם מכירים את עצמכם כלל. המוח האנושי נוטה לגנות או להצדיק מידע שמגיע לתוכו. מה טוב לי, מה אני אוהב, מה מלטף אותי, מה תואם את התפיסות שלי, מה רע לי, מה אני מגנה, מה אני שונא, מה מכעיס אותי וכו'.

ברגע שיש מוח שמגנה מצד אחד ומצדיק מצד שני, המוח בהכרח יוצר קונפליקטים פנימיים ויותר מכך, אינו רואה את התמונה בצורה שלמה, תמיד רואה פרגמנט מתוך התמונה. כאשר אנו נתקלים בשאלות מהותיות וגדולות כמו "מי אני?" מייד המוח מפשפש בתאי הזיכרון, פותח מגירות מאובקות של ידע ופולט תשובה. למעשה האמת הכואבת היא שאנחנו רק מה שאנחנו יודעים ולא יותר מזה, לא לומדים שום דבר חדש, לא רואים שום דבר חדש, לא חווים שום דבר חדש, אנחנו לכודים בתוך המוח שלנו. ללא כל יכולת לפתח חשיבה יצירתית או לצאת מהפרספקטיבות שהמוח שלנו קיים בהם. 

נשמע מבהיל ביותר לא ? להיות לכודים בתוך הידע שערמנו בצורה אובססיבית בתוך המוח ולפלוט אותו כל פעם שעולה שאלה, כל פעם שנתקלים בסיטואציה, כל פעם שמתנהלים בתוך החיים עצמם. אז מה אני באמת יודע על עצמי? הרי המוח אגר מתוך התנסויות, ציטוטים, רגשות, רעיונות, תפיסות הרים של ידע על "עצמי". האם זהו "העצמי" ?, האם ה-"אני" האמיתי והעמוק ביותר הוא הרים של ידע ממוחזר ונרכש? 

במידה והבנו שהמוח שלנו בנוי על סיבה ותוצאה והוא מונע בצורה כל כך לא אינטליגנטית, ניתן להניח שלמעשה בכל פעם שאנו פוגשים אדם, מנהלים שיחה, מתייחסים אפילו לסיטואציה דוממת אנו למעשה משליכים את כל מה שאנו יודעים מהמוח שלנו על המציאות ובכך בהכרח יוצרים מציאות שהיא שונה לחלוטין מזו שמול עינינו, אין לנו שליטה על כך אנו מאמינים כל כך חזק בתפיסות שלנו שהתפיסות שלנו הופכות להיות אנחנו ואז כל שאנו רואים כל הזמן, כל שאנו פוגשים בכל ימי חיינו יהיה את התפיסות שלנו בלבד, אנו למעשה לכודים בתוך המוח שלנו בכל רגע בחיינו. 

האם קיים מוח שיכול לראות את תפיסות כמכלול ? שיכול לזהות שאלו תפיסות ? שיכול להבין שהתפיסות הללו אינן אנחנו ? אלא רק תפיסות שלנו לגבי עצמנו ?

ובכלל האם אנו יודעים מהי באמת תפיסה או שמא אנו משוכנעים שהמציאות שלנו אינה תפיסה כלל.  הדרך היחידה לפנות מקום לחדש, הדרך היחידה לתת לעצמנו ללמוד היא להבין שאנו מוקפים במיסתורין, כזה שלא ניתן לשלוט בו, כזה שלא ניתן לשנות, מסתורין כזה שלא זקוק להמוח היהיר שלנו בכדי ליצור, להיות להתקיים. האם אנחנו מסוגלים להניח בצד כל שאנו יודעים ולהקשיב באמת?, האם אנו מסוגלים להניח בצד את מה שאנחנו מאמינים שאנחנו?, אנו באמת יודעים מהי הקשבה?, הרי אם המוח ממתין ומייד פולט תשובה זוהי אינה הקשבה.

אז מי אני באמת? מה אני באמת יודע על עצמי?




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה