טיפול בתנועה

יום חמישי, 29 בספטמבר 2011

מה אני באמת יודע על עצמי ?

אם קראתם את הכותרת של המאמר הזה ומייד עלתה לכם תשובה, נראה וסביר שאינכם מכירים את עצמכם כלל. אם קראתם את המשפט שכתבתי עכשיו ומייד עלה לכם גיחוך זחוח המכיל בתוכו משפט בסגנון "על מה לעזאזל הוא מדבר אני מכיר את עצמי לחלוטין, אני יודע מי אני", אז שוב כנראה שאינכם מכירים את עצמכם כלל. המוח האנושי נוטה לגנות או להצדיק מידע שמגיע לתוכו. מה טוב לי, מה אני אוהב, מה מלטף אותי, מה תואם את התפיסות שלי, מה רע לי, מה אני מגנה, מה אני שונא, מה מכעיס אותי וכו'.

ברגע שיש מוח שמגנה מצד אחד ומצדיק מצד שני, המוח בהכרח יוצר קונפליקטים פנימיים ויותר מכך, אינו רואה את התמונה בצורה שלמה, תמיד רואה פרגמנט מתוך התמונה. כאשר אנו נתקלים בשאלות מהותיות וגדולות כמו "מי אני?" מייד המוח מפשפש בתאי הזיכרון, פותח מגירות מאובקות של ידע ופולט תשובה. למעשה האמת הכואבת היא שאנחנו רק מה שאנחנו יודעים ולא יותר מזה, לא לומדים שום דבר חדש, לא רואים שום דבר חדש, לא חווים שום דבר חדש, אנחנו לכודים בתוך המוח שלנו. ללא כל יכולת לפתח חשיבה יצירתית או לצאת מהפרספקטיבות שהמוח שלנו קיים בהם. 

נשמע מבהיל ביותר לא ? להיות לכודים בתוך הידע שערמנו בצורה אובססיבית בתוך המוח ולפלוט אותו כל פעם שעולה שאלה, כל פעם שנתקלים בסיטואציה, כל פעם שמתנהלים בתוך החיים עצמם. אז מה אני באמת יודע על עצמי? הרי המוח אגר מתוך התנסויות, ציטוטים, רגשות, רעיונות, תפיסות הרים של ידע על "עצמי". האם זהו "העצמי" ?, האם ה-"אני" האמיתי והעמוק ביותר הוא הרים של ידע ממוחזר ונרכש? 

במידה והבנו שהמוח שלנו בנוי על סיבה ותוצאה והוא מונע בצורה כל כך לא אינטליגנטית, ניתן להניח שלמעשה בכל פעם שאנו פוגשים אדם, מנהלים שיחה, מתייחסים אפילו לסיטואציה דוממת אנו למעשה משליכים את כל מה שאנו יודעים מהמוח שלנו על המציאות ובכך בהכרח יוצרים מציאות שהיא שונה לחלוטין מזו שמול עינינו, אין לנו שליטה על כך אנו מאמינים כל כך חזק בתפיסות שלנו שהתפיסות שלנו הופכות להיות אנחנו ואז כל שאנו רואים כל הזמן, כל שאנו פוגשים בכל ימי חיינו יהיה את התפיסות שלנו בלבד, אנו למעשה לכודים בתוך המוח שלנו בכל רגע בחיינו. 

האם קיים מוח שיכול לראות את תפיסות כמכלול ? שיכול לזהות שאלו תפיסות ? שיכול להבין שהתפיסות הללו אינן אנחנו ? אלא רק תפיסות שלנו לגבי עצמנו ?

ובכלל האם אנו יודעים מהי באמת תפיסה או שמא אנו משוכנעים שהמציאות שלנו אינה תפיסה כלל.  הדרך היחידה לפנות מקום לחדש, הדרך היחידה לתת לעצמנו ללמוד היא להבין שאנו מוקפים במיסתורין, כזה שלא ניתן לשלוט בו, כזה שלא ניתן לשנות, מסתורין כזה שלא זקוק להמוח היהיר שלנו בכדי ליצור, להיות להתקיים. האם אנחנו מסוגלים להניח בצד כל שאנו יודעים ולהקשיב באמת?, האם אנו מסוגלים להניח בצד את מה שאנחנו מאמינים שאנחנו?, אנו באמת יודעים מהי הקשבה?, הרי אם המוח ממתין ומייד פולט תשובה זוהי אינה הקשבה.

אז מי אני באמת? מה אני באמת יודע על עצמי?




יום שישי, 2 בספטמבר 2011

אי הידיעה כדרך להרחבת התודעה


משחר ההסטוריה, האדם שאף להיות חכם יותר, מודע יותר, שאף להתקרב ליצירה האלוהית, לכוח המניע שברא אותו ושם אותו על פני האדמה. בני האדם מאז ומעולם עסקו בשאלות הגדולות, "מי אני?", "מה משמעות החיים?", "איך העולם עובד?", "מהו אלוהים?" וכו'. אך הטבע האנושי עם השנים פיתח את עצמו מחשבתית ברובד שטחי וחד גוני, מעטי מעטים במהלך ההסטוריה האנושית הגיעו להארה או הצליחו לפתח תודעה רחבה יותר. לרובנו עדיין יש תודעה מצומצמת, כזו שמכילה רובד כזה או אחר או מספר רבדים מצומצם מאוד, תודעה שמצמצת את חוויית החיים לכדי המציאות המוחשית שאנו יכולים לראות, לחוש, לטעום וכו'. או מצמצמת את חווית העולם לתחושת "אני" המונעת על ידי, ניסיון, תחושות, רגשות ורעיונות.


תודעה מצומצמת אל מול תודעה רחבה


תודעה מצומצמת הינה תודעה שלא מתפתחת אל מעבר לגבולות החשיבה הקיימים שלה, משמעות הדבר היא שתודעה זו מגיעה ממקום "יודע", ממקום שהכול כבר נמצא והכול כבר קיים, להכול כבר יש הסבר וכל הנחת יסוד תהיה אמת מקובלת, מקום כזה של "יודע" אפילו ברמותיו המעודנות ביותר הוא מקום אשר חוסם למידה אמיתית ומונע מהתודעה להתפתח לתודעה רחבה כזו שמורכבת מיותר ויותר רבדים, תודעה שיכולה להכיל עוד רבדים ויכולה להגיע לעומקו האינסופי של כל רובד, מהרובד המציאותי מוחשי ועד לרבדים הגבוהים של המודעות. תודעה המתבססת על ניסיון עבר, תחושות, רגשות או רעיונות היא תודעה אשר בהכרח פוגשת שוב את אותם רעיונות, תחושות, ניסיון או זכרונות. ולמעשה אינה נפתחת לאינטליגנציה גבוהה ממנה ואינה לומדת להתפתח לעומק.

מדענים - תודעה מצומצמת לרובד המוחשי פיזי


למדענים יש תודעה פשוטה, אמנם יש בהם את היכולת המנטלית לפתח ללמוד ולחקור, שזהו רובד אחד של חקירה אך הם פתוחים ומבוססים על "מציאות אובייקטיבית" כזו שיוצאת מנקודת הנחה שלעולם יש חוקים ומגבלות שיש לחקור אותם,  הם חוקרים את מגבולתיו ומעניקים לאותם גבולות, שמות, הגדרות, נוסחאות וכו'. מצב זה הוא מצב מסוכן שבו תודעה יכולה להתפתח עד גבול מסוים וברגע שתודעה זו מתחילה לנוע מתוך האמת של "יודע" היא אינה לומדת עוד כלום ומפסיקה להתפתח, אלא רק תשתנה ותעבור שינויים בתוך גבולות "היודע" הקיים. רק תפתח עוד תאוריות ועוד תבניות המבוססות על תבניות קודמות ובהכרח תשמר את התבניות המקוריות, למעשה הלמידה האמיתית תיפסק ויתחיל מיחזור הולך ונשנה עד לכדי מיצוי סופי של הידע.

איך ניתן להרחיב את גבולות התודעה שלנו אל מעבר לתנועת המחשבה הרגילה ?


התשובה טמונה בשאלה, בכדי להרחיב את גבולות התודעה הקיימת שלנו עלינו לוותר בצורה מודעת על כל אשר אנו יודעים, כל התשובות שלנו, התחושות שלנו, הניסיון שלנו, הציטוטים ששמענו, המחשבות המנוגדות שלנו וכל מה שהמוח מניב כאשר אנו פוגשים את השאלה או מצב שנרצה להתעלות מעליו.

אם נקבל עלינו תשובה מכל סוג, או נרצה לקבל תשובה או נצא מנקודת הנחה שאפילו קיימת תשובה, אנו למעשה ממשיכים לנוע בתוך המרחב של "יודע" ומניחים שאנו "יודעים" דבר מה. ברגע שנשחרר את הרעיון הזה וניגש לשאלה אותה נרצה לחקור או למצב ממנו נרצה להתעלות, ונפגוש את השאלה ממקום אמיתי, ממקום "לא יודע", נוכל לקבל או להיפתח לתשובות עמוקות הרבה יותר מאלו שאנו מכירים, נוכל במקום לחשוב על התשובה להיות התשובה בעצמנו, כלומר רק אם נכיר בכך שיש יותר משידוע לנו ושאנו למעשה לא יודעים, נוכל באמת ליצור "הקשבה פעילה" ממנה יצמחו תובנות, ממנה נהפוך אנו לתובנות עצמן.

עצם הרציה ליצור הקשבה פעילה תמנע מהקשבה כזו לצוץ, כי אז אנו שוב מתעסקים ברעיון שאנו יודעים מהי הקשבה פעילה. זה נשמע מעט פרדוקסלי אך ניתן לפשט זאת מאוד. אם נניח שאנו לא יודעים דבר ונשאל את עצמנו שאלה, נוכל לבחון את גבולות המחשבה שלנו ולפרוץ אותם. אם נבוא או ניגש לכל שיחה, סיטואציה, שאלה בחיינו, ממקום שאנו כבר "יודעים" דבר מה, אנו בהכרח נפגוש את מה שאנו יודעים, אנו בהכרח נפגוש זיכרון מת הנובע מתוך רעיון, ניסיון, תחושות בעבר וכו'.

בכדי להרחיב את גבולות התודעה עלינו להניח לתשובות בצד, אפילו לרצון למצוא תשובה בכלל ופשוט לגשת בצורה נקייה וריקה לסיטואציה או השאלה, אפילו תוך כדי קריאה של מאמר זה ניתן לחוש את המוח מתרוקן ממחשבות, מתרוקן מידיעה, פוגש את הטקסט בצורה ריקה, כזו שמאפשרת לו לקבל ולהיפתח למידע חדש לרעיונות חדשים. יצירת תודעה רחבה תאפשר לנו להתפתח אל מעבר לגבולות מה שאנו מכירים, ונוכל להכיל עוד מימדים של העצמיות שלנו.

כל שנשאר לכם לשאול הוא "מי אני?".

האם אני יודע מי אני? האם התודעה שלי יודעת, או שמא ניתן לה להתרחב אל מעבר למה שאנו מכירים?