טיפול בתנועה

יום שישי, 17 ביוני 2011

לפעמים המציאות סוטרת לנו - זהו שיעור ללמוד ממנו ולא תירוץ להישאר למטה

לכולנו יש תקופות, לכולנו יש עליות ומורדות. ולכולנו יש מצבים בחיים שלנו בהם אנחנו מרגישים מדוכאים ומדוכדכים. תחושת הייאוש מציפה אותנו ואנו מרגישים שהחיים פשוט ניצחו אותנו, כל התחושות האלה טבעיות אם כי מקורן טמון בבחירות שעשינו ובדימוי העצמי שלנו.

בני אדם נוטים לחשוב שעשו להם, למרות שהם עשו לעצמם את הכול וגם זה לא מדוייק אלא המציאות והחיים מתרחשים גם בלעדיי הבחירות שלנו, לכן להילחם באירועים הללו זהו קרב מכור מראש ובמקום לעלות על הסוס ולקחת רומח כמו דון קישוט אנו יכולים להבין שהאירועים הללו מביאים תובנות ומקום לעצור ולהסתכל עמוק לתוך עצמנו, לשאול את השאלות שתמיד פחדנו לענות עליהם אלו שיחשפו את הפנים האמיתיות של ההתנהלות שלנו.

כל אירוע טוב או רע הוא שיעור חשוב שיש ללמוד ממנו


כל אירוע הוא שיעור חשוב שעלינו ללמוד אותו, בן האדם נע באשליה שהחיים הם שלו. שכל מה שהוא מבצע ועושה שייך אליו, ליכולות שלו, למתנות שהאל נתן לו, למתנות שהיקום מציע לו וכו'. עכשיו נכון כולנו נולדנו עם מתנות להביא לעולם אך הן לא שלנו, הן סה"כ פוטנציאל שאנו מביאים לידי ביטוי בחיים שלנו, צר לי לומר שבודדים באמת מביאים את המתנות שלהם לעולם, ברגע ששיכנו את המתנות האלה אלינו ולא לחיים עצמם כבר שרפנו את הפוטנציאל וניתבנו את המתנה הזו לניפוח אישי של אלמנטים שהם "שקר" בבסיסם.

אני בלתי מובס - תנחש שוב


גיליתי בדרך הקשה שאפשר לנצח אותי במגרש שלי, אחד התחומים שהייתי הכי חזק בהם, אחד התחומים שבהם שלטתי כמו שהאריה שולט בחיות אחרות, במשחק הזה הפסדתי. אם זה היה קרב של חיים או מוות אז אפשר לומר שנהרגתי, נפלתי מפסגת ההר הגבוה ביותר לתהום החשוכה ביותר שלי. למרות העירנות, למרות ההעצמה האישית והלמידה וההבנה, נכשלתי. אין סטירה חזקה יותר שהמציאות יכולה לתת מאשר להפסיד במגרש שלי.

אז במקום לתפוס טרמפ לגיהנום ולומר, זהו החיים ניצחו אותי. החלטתי לחשוב מה למדתי.

למדתי מהי ענווה, למדתי שמה שחשבתי ששייך לי אינו שלי, שהתחום שחשבתי שאני שולט בו הכי טוב, יש מי שטוב ממני. גם אם אינו מודע לכך, הוא סייע לי להבין שאין הדברים שקורים לי משוייכים אליי, שהמשחק הזה לא אמיתי שהכוח שחשבתי שיש לי אינו שלי ולא קיים, למדתי שכל זה היה "שקר" מוחלט.

הנשמה היא נצחית, אין דבר שיכול לגעת או לפגוע בה המהות של מי שאנחנו תישאר ללא פגע לא משנה מה יקרה לנו, המהות שלנו היא נצחית


כשנלך מהעולם הזה, והמשפחה שלנו תלכנה מהעולם הזה, והילדים שלנו ילכו מהעולם הזה וגם הילדים שלהם ידהו מהזיכרון של האנושות. לא ישאר מאיתנו דבר, הדבר היחיד שישאר בעולם הזה הוא המהות שלנו, המעשים שלנו המתנות שהעולם נתן לנו, במידה וניצלנו אותן. מה שנעשה במהלך חיינו יכול להישאר אלפי שנים אחרינו, מה שנביא לעולם הזה יכול להיות המורשת הנצחית שלנו גם בעוד עשרות גילגולים (למי שמאמין בגילגולים, דרך אגב אני מאמין) ושאני אומר שלנו אני לא מתכוון של השם שנתנו לנו וגם לא של הדמות הזו שכולם הכירו, אלא שלנו.

השיעור השני שלמדתי מהתבוסה הצורמת שלי היא עירנות, הייתי עירני ואיפשהו התרחש האירוע שבו העירנות שלי כבתה והתנהלתי כמו תרנוגלת ללא ראש, נכנעתי לגחמותיו של העולם כל מה שהייתי לפני כן נעלם והפכתי להיות עד אילם, אילם לנעשה, אילם לאובדן המוחלט של מי שאני באמת. נשאבתי לתוך מעגל בלתי פוסק ולא ראיתי יציאה, לא הייתי שם היה שם משהו אחר.

עכשיו אני יושב ומלקק את פצעיי ונפתחות בפניי שאלות, שאלות מהותיות באמת, שאלות כה מהותיות עד שלפעמים איני ישן בלילה. אחרי שעברתי את השאלות הבנאליות של איך זה קרה לי, איך מצאתי את עצמי במצב שבו איני מעוניין להיות, למה זה היה צריך להיות ככה וכו' שאלתי את עצמי, איך יכול להיות שאירועים כמו אלו מתרחשים בחיי? איך יצא שהצלחתי להתמזג עם מימדים כאלה בחיים שלי לאחר כל העירנות עדיין "השדים" הללו מצאו אותי, והשאלה שמטרידה אותי הכי הרבה, האם אני באמת אדם טוב? לא במושגים של האם אני רע או טוב כי איני מאמין שאנשים רעים בשורשם, אלא האם אני פועל מתוך טוב ליבי האמיתי או שמא פעלתי מהמקומות החשוכים שהובילו אותי שנים לפני כן.

נזרקתי למקומות אחרים, עלו דמויות מן העבר שלי במחשבות שלי בשבועות האחרונים ועלו אנשים נפלאים ביניהם, כאלו שסופם בחיי היה מר, כאלו שנושאים על גבם הסתייגות ממני ואף גועל, או כעס. לא כי עשיתי משהו רע במכוון, אלא כי הדברים התגלגלו ויצאו כאלה. אך מי כמוני יודע שאין כזה דבר "הדברים התגלגלו ויצאו כאלה".

בכל האירועים בחיינו יש לנו חלק והחלק הארי נח על כתפינו לא על הצד שני לעולם לא על הצד השני


במחשבותיי הבטתי לעיני אותו אדם, כמו תמונה קפואה בזמן וראיתי, ראיתי רק טוב לב, רק איכפתיות שלא ידעה גבולות. ושהבטתי לעיניי מה ראיתי, בילבול. ראיתי אינטרסים טובים ונעלים, כאלו שנשבעו לא לעשות רע, אינטרסים נעלים ככל שיהיו הם היו אינטרסים, לא מחשבה על הזולת, לא מחשבה על האחר ואפילו המחשבות על האחר היו מהולות באינטרס האישי שלי שעמד תמיד מעל לכל.

שיעור חשוב שלמדתי מכל האירוע הזה הוא שאני תמיד שם את עצמי לפני הכול, זה נראה הגיוני, אני חי בשביל עצמי, באתי לבד לעולם הזה ואלך ממנו לבד. אך גביתי מעצמי מחיר כבד, עוגמות נפש שלי ושל אחרים ולא במכוון מצאתי שבניסיון לא לעשות רע, לא עשיתי שום דבר טוב באמת. לא הייתה שם כוונה טובה באמת אלא רק "אני לא עושה שום דבר רע". מאמר שגיא בכר כתב בבלוג בועט בבטן הכניס לי את החתיכה החסרה לפאזל, הפאזל שהשאיר אותי ער בלילות.

בכך שאני מנסה לא לעשות רע, אני בהכרח יוצר רוע. The road to Hell is Paved With Good intentions

המשפט הזה לא נאמר סתם, הכוונות "הטובות" שלי סללו לי את הדרך ההפוכה, והביאו לי ולסובבים אותי עוגמת נפש גדולה מאוד. למדתי שהבחירות שלי משפיעות על האחרים יותר מאשר שחשבתי, למדתי שהמעשים שלי אינן עשיית טוב אלא רק להימנע מלעשות רע וזה לא מספיק, בהכרח אני יוצר את השד שאני נשבעתי לחסל.

למדתי שחברים טובים ואמיתיים מתגלים במצבים החשוכים ביותר והם אלו שנשארו לצידי תמיד, שטעיתי הם אמרו לי שטעיתי, שהייתי צריך לקבל אגרוף הם היו שם לתת לי אותו, שהייתי צריך לשמוע את האמת שמעתי אותה. ועל זה אני מצדיע עם יד על הלב ואומר תודה, תודה לכם שהייתם שם לתת לי מכות שהייתי צריך אותן, בשדה קרב אלו הם אחיי האמיתיים, אלו הם האנשים שהייתי מקריב את חיי למענם.

המפלות שלנו נועדו לחזק אותנו, המפלות שלנו הן המקום המואר ביותר, המקום בו החושך מגלה את פניו ונשרף באור. וזהל א קורה לבד, זהו פוטנציאל, יותר קל ליפול ולהישאר למטה לחשוב שהחיים ניצחו לחשוב שהאנשים סביב עשו לי, יותר קל להיות קורבן, אך אחרי שראיתם שאתם לא אתם מסוגלים להיות כאלה?

It is Better to Burn out Then Fade away

3 תגובות:

  1. הרסת לי את ה"בעילום שם"
    עכשיו הבנתי את הכוח של המילה, הכוח של ביטוי הרעיונות שמטרידים את מנוחתי, ותובעים בזעם שאבטא אותם... אני אומר להם תעזבו, העולם הוא טיפש, גורלו להשמיד עצמו קליל, וגורלי הוא הדממה

    בכל פעם שהם גוברים עלי
    יוצאות מתוכי מילים

    אוהב אותך אח

    השבמחק
  2. אנחנו נצחיים, הנשמה שלנו נצחית, המהות שלנו נצחית, כל שבב זעיר ואטומי שמרכיב את העצמי העמוק ביותר שלנו, הבסיס עליו מושתת כל מארג חיינו הסבוך – הוא נצחי במהותו
    אנחנו הוא הסוודר המסועף, הסרוג שתי זכרונות וערב רב של רצונות, אשר לבש עצמו על מרבדי דממה הנפרשים עד לאין רואי

    השבמחק
  3. תאר לך שמתחת לכל מופע הצללים המופיע ונעלם, הכל רק משחק אינסופי של צורות שמופיעות ודועכות בתוך ההכרה של אלוהים...

    השבמחק