טיפול בתנועה

יום רביעי, 22 ביוני 2011

האותנטיות שבחיים - מצב חדש שטרם הייתי בו

עוד לילה, נטרפה שנתי, הזמן מתקתק, והשעות נוקפות. המוח שלי לא מפסיק לרוץ. התובנות החלו ליפול ולשקוע כמו פאזל, התחושה הייתה שסכר נפרץ, המים מכסים את הכול עד שאין עוד כלום מלבד מים שקטים ודממה.

כל הידיעה שהייתה לי נעלמה, התובנות הפסיקו ועכשיו יש כלום. אין חלל ריק, שיש למלא, פשוט יש כלום, דממה. בהתחלה לא הבנתי איך הדממה הזו השתלטה עליי, איך הדברים שנהנתי מהם פעם היום נראים לי תלושים, מוזרים לא מספקים.

כן זה נשמע כמו מצב מדוכדך אך זה לא, אני לא עצוב, אני לא מרגיש רע, אני פשוט לא יודע כלום. כאילו שכל הרעיונות הללו שחייתי לפיהם נחשפו כרעיונות שאינם אמיתיים, או שפשוט נחשפו כרעיונות ותו לא.

אני יושב ועושה את אותם דברים שאני עושה תמיד, אך היום הם נראים לי אחרים, נראים לי לא אמיתיים. אותם רעיונות שהיו מספקים אותי עכשיו גורמים לי לאי נוחות, אותם האמיתות שהיו בחיי לפתע מרגישים כמו שקר, מצב מעניין להיות בו וחדש.

החסרון המהותי במצב כזה, הוא שאיני ישן. השינה שלי קצרה, מאוד וגם זו מלאה בחלומות, בעיקר בזכרונות. אחרי כל השנים הללו שהייתי אדם אחד, לפתע גיליתי צדדים אחרים בי שלא ידעתי שיש, כאלו שקברתי עמוק מתחת לרעיונות כאלו ואחרים, מתחת לפרספקטיבות, פרספקטיבות שמטרתן העיקרית הייתה למתן את המציאות למסגרות שהמוח יכיל וישן שטוב בלילה.

עלינו לחפש את הדבר האותנטי ביותר עבורנו, את האמת שלנו

משעשע, גם זה רעיון לא מוצלח כל כך...

יום שישי, 17 ביוני 2011

לפעמים המציאות סוטרת לנו - זהו שיעור ללמוד ממנו ולא תירוץ להישאר למטה

לכולנו יש תקופות, לכולנו יש עליות ומורדות. ולכולנו יש מצבים בחיים שלנו בהם אנחנו מרגישים מדוכאים ומדוכדכים. תחושת הייאוש מציפה אותנו ואנו מרגישים שהחיים פשוט ניצחו אותנו, כל התחושות האלה טבעיות אם כי מקורן טמון בבחירות שעשינו ובדימוי העצמי שלנו.

בני אדם נוטים לחשוב שעשו להם, למרות שהם עשו לעצמם את הכול וגם זה לא מדוייק אלא המציאות והחיים מתרחשים גם בלעדיי הבחירות שלנו, לכן להילחם באירועים הללו זהו קרב מכור מראש ובמקום לעלות על הסוס ולקחת רומח כמו דון קישוט אנו יכולים להבין שהאירועים הללו מביאים תובנות ומקום לעצור ולהסתכל עמוק לתוך עצמנו, לשאול את השאלות שתמיד פחדנו לענות עליהם אלו שיחשפו את הפנים האמיתיות של ההתנהלות שלנו.

כל אירוע טוב או רע הוא שיעור חשוב שיש ללמוד ממנו


כל אירוע הוא שיעור חשוב שעלינו ללמוד אותו, בן האדם נע באשליה שהחיים הם שלו. שכל מה שהוא מבצע ועושה שייך אליו, ליכולות שלו, למתנות שהאל נתן לו, למתנות שהיקום מציע לו וכו'. עכשיו נכון כולנו נולדנו עם מתנות להביא לעולם אך הן לא שלנו, הן סה"כ פוטנציאל שאנו מביאים לידי ביטוי בחיים שלנו, צר לי לומר שבודדים באמת מביאים את המתנות שלהם לעולם, ברגע ששיכנו את המתנות האלה אלינו ולא לחיים עצמם כבר שרפנו את הפוטנציאל וניתבנו את המתנה הזו לניפוח אישי של אלמנטים שהם "שקר" בבסיסם.

אני בלתי מובס - תנחש שוב


גיליתי בדרך הקשה שאפשר לנצח אותי במגרש שלי, אחד התחומים שהייתי הכי חזק בהם, אחד התחומים שבהם שלטתי כמו שהאריה שולט בחיות אחרות, במשחק הזה הפסדתי. אם זה היה קרב של חיים או מוות אז אפשר לומר שנהרגתי, נפלתי מפסגת ההר הגבוה ביותר לתהום החשוכה ביותר שלי. למרות העירנות, למרות ההעצמה האישית והלמידה וההבנה, נכשלתי. אין סטירה חזקה יותר שהמציאות יכולה לתת מאשר להפסיד במגרש שלי.

אז במקום לתפוס טרמפ לגיהנום ולומר, זהו החיים ניצחו אותי. החלטתי לחשוב מה למדתי.

למדתי מהי ענווה, למדתי שמה שחשבתי ששייך לי אינו שלי, שהתחום שחשבתי שאני שולט בו הכי טוב, יש מי שטוב ממני. גם אם אינו מודע לכך, הוא סייע לי להבין שאין הדברים שקורים לי משוייכים אליי, שהמשחק הזה לא אמיתי שהכוח שחשבתי שיש לי אינו שלי ולא קיים, למדתי שכל זה היה "שקר" מוחלט.

הנשמה היא נצחית, אין דבר שיכול לגעת או לפגוע בה המהות של מי שאנחנו תישאר ללא פגע לא משנה מה יקרה לנו, המהות שלנו היא נצחית


כשנלך מהעולם הזה, והמשפחה שלנו תלכנה מהעולם הזה, והילדים שלנו ילכו מהעולם הזה וגם הילדים שלהם ידהו מהזיכרון של האנושות. לא ישאר מאיתנו דבר, הדבר היחיד שישאר בעולם הזה הוא המהות שלנו, המעשים שלנו המתנות שהעולם נתן לנו, במידה וניצלנו אותן. מה שנעשה במהלך חיינו יכול להישאר אלפי שנים אחרינו, מה שנביא לעולם הזה יכול להיות המורשת הנצחית שלנו גם בעוד עשרות גילגולים (למי שמאמין בגילגולים, דרך אגב אני מאמין) ושאני אומר שלנו אני לא מתכוון של השם שנתנו לנו וגם לא של הדמות הזו שכולם הכירו, אלא שלנו.

השיעור השני שלמדתי מהתבוסה הצורמת שלי היא עירנות, הייתי עירני ואיפשהו התרחש האירוע שבו העירנות שלי כבתה והתנהלתי כמו תרנוגלת ללא ראש, נכנעתי לגחמותיו של העולם כל מה שהייתי לפני כן נעלם והפכתי להיות עד אילם, אילם לנעשה, אילם לאובדן המוחלט של מי שאני באמת. נשאבתי לתוך מעגל בלתי פוסק ולא ראיתי יציאה, לא הייתי שם היה שם משהו אחר.

עכשיו אני יושב ומלקק את פצעיי ונפתחות בפניי שאלות, שאלות מהותיות באמת, שאלות כה מהותיות עד שלפעמים איני ישן בלילה. אחרי שעברתי את השאלות הבנאליות של איך זה קרה לי, איך מצאתי את עצמי במצב שבו איני מעוניין להיות, למה זה היה צריך להיות ככה וכו' שאלתי את עצמי, איך יכול להיות שאירועים כמו אלו מתרחשים בחיי? איך יצא שהצלחתי להתמזג עם מימדים כאלה בחיים שלי לאחר כל העירנות עדיין "השדים" הללו מצאו אותי, והשאלה שמטרידה אותי הכי הרבה, האם אני באמת אדם טוב? לא במושגים של האם אני רע או טוב כי איני מאמין שאנשים רעים בשורשם, אלא האם אני פועל מתוך טוב ליבי האמיתי או שמא פעלתי מהמקומות החשוכים שהובילו אותי שנים לפני כן.

נזרקתי למקומות אחרים, עלו דמויות מן העבר שלי במחשבות שלי בשבועות האחרונים ועלו אנשים נפלאים ביניהם, כאלו שסופם בחיי היה מר, כאלו שנושאים על גבם הסתייגות ממני ואף גועל, או כעס. לא כי עשיתי משהו רע במכוון, אלא כי הדברים התגלגלו ויצאו כאלה. אך מי כמוני יודע שאין כזה דבר "הדברים התגלגלו ויצאו כאלה".

בכל האירועים בחיינו יש לנו חלק והחלק הארי נח על כתפינו לא על הצד שני לעולם לא על הצד השני


במחשבותיי הבטתי לעיני אותו אדם, כמו תמונה קפואה בזמן וראיתי, ראיתי רק טוב לב, רק איכפתיות שלא ידעה גבולות. ושהבטתי לעיניי מה ראיתי, בילבול. ראיתי אינטרסים טובים ונעלים, כאלו שנשבעו לא לעשות רע, אינטרסים נעלים ככל שיהיו הם היו אינטרסים, לא מחשבה על הזולת, לא מחשבה על האחר ואפילו המחשבות על האחר היו מהולות באינטרס האישי שלי שעמד תמיד מעל לכל.

שיעור חשוב שלמדתי מכל האירוע הזה הוא שאני תמיד שם את עצמי לפני הכול, זה נראה הגיוני, אני חי בשביל עצמי, באתי לבד לעולם הזה ואלך ממנו לבד. אך גביתי מעצמי מחיר כבד, עוגמות נפש שלי ושל אחרים ולא במכוון מצאתי שבניסיון לא לעשות רע, לא עשיתי שום דבר טוב באמת. לא הייתה שם כוונה טובה באמת אלא רק "אני לא עושה שום דבר רע". מאמר שגיא בכר כתב בבלוג בועט בבטן הכניס לי את החתיכה החסרה לפאזל, הפאזל שהשאיר אותי ער בלילות.

בכך שאני מנסה לא לעשות רע, אני בהכרח יוצר רוע. The road to Hell is Paved With Good intentions

המשפט הזה לא נאמר סתם, הכוונות "הטובות" שלי סללו לי את הדרך ההפוכה, והביאו לי ולסובבים אותי עוגמת נפש גדולה מאוד. למדתי שהבחירות שלי משפיעות על האחרים יותר מאשר שחשבתי, למדתי שהמעשים שלי אינן עשיית טוב אלא רק להימנע מלעשות רע וזה לא מספיק, בהכרח אני יוצר את השד שאני נשבעתי לחסל.

למדתי שחברים טובים ואמיתיים מתגלים במצבים החשוכים ביותר והם אלו שנשארו לצידי תמיד, שטעיתי הם אמרו לי שטעיתי, שהייתי צריך לקבל אגרוף הם היו שם לתת לי אותו, שהייתי צריך לשמוע את האמת שמעתי אותה. ועל זה אני מצדיע עם יד על הלב ואומר תודה, תודה לכם שהייתם שם לתת לי מכות שהייתי צריך אותן, בשדה קרב אלו הם אחיי האמיתיים, אלו הם האנשים שהייתי מקריב את חיי למענם.

המפלות שלנו נועדו לחזק אותנו, המפלות שלנו הן המקום המואר ביותר, המקום בו החושך מגלה את פניו ונשרף באור. וזהל א קורה לבד, זהו פוטנציאל, יותר קל ליפול ולהישאר למטה לחשוב שהחיים ניצחו לחשוב שהאנשים סביב עשו לי, יותר קל להיות קורבן, אך אחרי שראיתם שאתם לא אתם מסוגלים להיות כאלה?

It is Better to Burn out Then Fade away

יום ראשון, 12 ביוני 2011

משמעותם של סמלים - והכוח שלהם בחיינו

אחד הקונספטים העתיקים של האנושות היה רעיון הסמלים, מגן דויד, צלב קרס, צלב טמפלרי (שנראה כמו פלוס וללא רגל מוארכת), ציור של השמש, עיגולים ומשולשים ועוד הם רק חלק קטן מים גדול של סמלים שהאדם המציא בכדי לייצג רעיונות ושאיפות אישיות.

עם השנים סמלים הפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיינו, לכל חברה בעולם ישנו Logo, (סמל) אותו סמל המייצג את החברה. בעת הישנה היו סמלים המייצגים מסדרים, ממלכות, משפחות ועוד. סמלים התחברו עם טקסים והשפיעו רבות על דרכי המחשבה של בני האדם, עד עצם היום הזה.

אפילו כמטבע לשון "סמל סטטוס", אנו מטמיעים את הרעיון שהסמל הוא חשוב, הסמל שהגדרנו לעצמנו. הסמל הוא "אנחנו" אנו ממזגים אותו עם השאיפות שלנו, עם הרצונות שלנו ומשלבים את הסמלים הללו לתוך העתיד שלנו.

אני לא הזכרונות שלי, הלבוש שלי, הדת שלי, הסמלים שלי


חשוב לזכור שדבר ראשון נולדנו בני אדם, שווים לכל אדם אחר בעולם. יותר מכך יש כאלו המאמינים ששווים לכל דבר חי אחר על פני האדמה, רק שלנו יש "בינה". סמלי סטטוס לאומיים, דתיים, אישיים הם מיותרים כי הם לא אנחנו. אני לא השם שנתנו לי, הלבוש שאני בוחר, המותגים שאני משתמש בהם, הסום שאני שם (אישית אני לא שם אבל שיהיה), הבנתם את הרעיון.

"האירועים שעברתי הם אלו המעצבים אותי", כולנו מכירים את המשפט הזה, אך במשפט זה ישנה הנחת יסוד שגויה. האירועים שעברתי אינם יכולים לעצב אותי, כי האירועים שעברתי חיצוניים לי. הדרך היחידה בה אירוע יכול לעצב אותי היא אם אקח את האירוע ואמשיך לחיות אותו לאחר שהוא התרחש, נשמע מעט לא הגיוני אך רוב בני האדם מבצעים את הטעות הקלאסית, לקחת אירוע איתנו לאחר שהוא נגמר. לשאת אותו כמו אות של "כאב", כזה שמוכיח ומזכיר לנו מה עברנו.

הסמלים בחיינו חשובים לזהות העצמית שלנו


עם זאת שסמלים הם לא אנחנו הם כלים המאפשרים לנו לתקשר את הרצונות שלנו, השאיפות שלנו ואת הסטטוס שלנו כלפיי חוץ. חשוב להבין שהסמל בו אני משתמש אינו אני, אלא סה"כ כלי תקשורת כמו הרבה כלים אחרים שאנו משתמשים בהם, מילים רעיונות ושאיפות מתהוות לכדי סמלים. אותם סמלים הם הכלים שלנו לתקשר את הרצונות והשאיפות שלנו, חשוב לדעת להשתמש בהם נכון.

יום שבת, 4 ביוני 2011

אידאל - רעיון בלתי מושג

כשאני חושב על אידאל אני חושב על דבר מה מושלם, בכוונה אני כותב "מושלם" ולא "שלם". שלם הוא אלמנט המורכב מסך חלקים מסוים. מושלם זהו שלם הממצה את הפוטנציאל שלו ב-100% וגם חלקיו ממצים את עצמם כשלעצמם ב-100%. כיבכול האידאל הינו כלי או מצב לשאוף אליו. אך אידאל אינו כזה, אידאל מספק לנו את הצורך לרדוף אחרי הזנב של עצמנו, או לרדוף אחרי דבר מה במטרה לרדוף ולא במטרה להשיג.

שאיפות הן דבר חשוב, אדם ללא שאיפות אינו מתקדם לשום מקום, אדם שאינו מוביל מהלכים אינו יוצר שינוי אמיתי בחייו, הבעיה מתחילה כאשר האידאל מפסיק להיות רעיון והופך להיות מטרה ממשית. כאשר אנו מבינים שאידאל הנו רעיון, אנו יכולים להשתמש בו כבקרה למציאות כמו שהיא. אנו יכולים לבדוק את המציאות ביחס לאידאל, לא במטרה להגיע לאידאל אלא רק במטרה לתת נקודת יחס אופטימלית.

ברגע שאנו חורגים מההסתכלות הזו ובאמת מאמינים שניתן להשיג את "האידאל", אנו נוטים לאבד ערנות ואז השגת האידאל מקדשת את האמצעים להשיגו, בדרך כלל במחירים כבדים מאוד מצידנו או מצד מי שעומד נגדנו. לא פעם אנו נוותר ונקריב את עצמנו לשם השגת אידאל, נעלים מידע, נתעלם, נצעד קדימה כעיוורים הכול לשם השגת האידאל ששמנו לעצמנו.

ברגעים כאלו האידאל אינו רעיון המשרת אותנו, אלא אנו משרתים אותו. הרעיון לא קיים יותר בכדי להיות כלי, אלא אנחנו כלי לשם השגת הרעיון. כבני אדם אנו יצורים מורכבים ופשוטים כאחד, הרבה פעמים כושר השיפוט שלנו מושפע מגורמים כאלו או אחרים כאשר אנו קובעים יעדים קדימה.

חשוב לזכור שאידאל הנו רעיון שיכול להיות כלי לבקרה, אין האידאל אמיתי, אין הוא המטרה ואין להשיגו, כשמו כן הוא, אידאל. אם הצלחת להשיג את האידאל משמע הוא אינו אידאל אלא משהו בר השגה. ברגע שאנו מבינים שאידאל זו תפיסה שנועדה להיות מעגלית, אנו יכולים לראות בצורה בהירה את המצב מולו אנו עומדים, לא ליפול למלכודת של "השגת האידאל". ולא נופלים למצב שבו אין ערנות יותר ויש רק גחמה להשיג רעיון בלתי מושג מלכתחילה, העצמה אישית מתחילה ביצירת ערנות, בהבנה עמוקה של כל צעד שאנו עושים, בלקיחת אחריות 100% מהזמן.

אין זה אומר שעלינו לשאוף לבינוניות, בכלל לא. עלינו לשאוף להשיג את הטוב ביותר כל הזמן, אך עלינו להיות ערניים כאשר אנו עושים זאת, אם נאבד את הערנות נגיע לשלב שבו האידאל שעומד מולנו מקדש את כל האמצעים להשיגו בצורה עיוורת וחסרת מעצורים. לפעמים יש יותר מדרך אחת למצוא פתרון למצב מולו אנו עומדים ולפעמים יש יותר מדרך אחת טובה להשיג מטרה, חשיבה יצירתית היא הדרך לשמור על ערנות ולמצוא פתרון אפשרי וטוב תוך התחשבות בכל האלמנטים. האידאל לעומת זאת תמיד מהווה משהו בלתי מושג ולכן כל דרך להשיגו תהיה מלכתחילה בלתי אפשרית.

הערנות בתוך כל בחירה היא הכלי החשוב ביותר שלנו, גם בהצבת יעדים וגם בשימוש באידאלים. אם אנו מתחילים לעגל פינות רק בכדי להצדיק את האידאל, הגענו לשלב חמור מאוד. בו אנו עיוורים, וכל חלטה שנבצע מעתה ואילך הכרוכה באידאל הזה תהיה בחירה גרועה, עיוורת וחסרת שיקול דעת.

יום שישי, 3 ביוני 2011

החיים משתדרגים - לילה של כתיבה

לאחרונה אני כותב יותר בלילה, אין לזה סיבה מוגדרת. אולי זה קשור לעובדה שיוצא לי לישון יותר בשעות היום ופחות בשעות הלילה, השינה שלי בלילה מתקצרת בעוד שביום אני תופס שעתיים שלוש תנומה. (מייד שמסתיימת העבודה אני נופל לאיזה שעתיים), האמת שזה יוצא יותר שינת ערב קלה מאשר שנת צהריים.

כאשר אני מסתכל על ההתקדמות המשמעותית שביצעתי בחיי בשנה וחצי האחרונות, זה נראה כאילו ביצעתי קפיצות קוואנטיות משמעותיות מאוד. הצחלחתי לעבור מהבית, מצאתי בת זוג, התקדמתי בעבודה בצורה משמעותית, מעובד פשוט לדרגת סמנכ"ל, רמת החיים שלי השתפרה. ואפילו התחלתי לימודים שנאלצתי לדחות בחודשיים שלושה. אם קראתם את הפוסט הקודם אני גם סוף סוף לוקח חופש אמיתי לאחר שלוש שנים של עבודה. מה שמזכיר לי שאני מקווה שהפעם שנשכיר את הרכב הוא לא יבוא עם כסא בטיחות לתינוק, שהיה תקוע לנו כמו עצם בגרון, פעם אחרונה שנסענו לחופשה בטבריה (לפני מיליון שנה) בכלל מי צריך כסא בטיחות לתינוק, זה כמו כסא אוכל לתינוק, או מוצרים אחרים. למה שחברות שמשכירות רכב ישימו לך את זה אם לא מילאת שאתה אבא או שאתה זקוק לזה, לדעתי זה לא משהו שאמור להופיע ברירת מחדל ברכב שכור.

בעיקרון החופשה הזו תהיה ראשונה בצימר, במהלך חיי הייתי במגוון מלונות בארץ, מלונות בוטיק, חופשות בחו"ל במלונות לא רעים בכלל, ובמלא אכסניות, אך בצימר עדיין לא הייתי. בטח לא כזה עם ג'קוזי ומסעדת שף צמודה, טבע מרהיב. אמור להיות חוויה מעניינת מאוד. למרות שאנו נוסעים שני זוגות אני מקווה שזה יהיה מעט רומנטי לי ולחברה שלי. אין ספק שכשני זוגות אנחנו נעשה שם על האש, נלך לטייל וכו' אך חשוב שיהיה הזמן שלנו לבד (לי ולחברה שלי) לנקות את הראש לטעון מצברים ובעיקר להנות מחיק הטבע ומאוכל טוב :).

השנה הזו מסמלת את השנה שבה השגתי וכבשתי הכי הרבה מטרות בחיי, החל ממקצוע, דירה וחברה ועד ליעד כלכלי ששמתי לעצמי, לימודים והשתדרגות עצמית. החל מיו ראשון אני לוקח את עצמי לשלב הבא ומתחיל לבנות תפריט מסודר, תוכנים כושר מסודרת ונפטר מכמה הרגלים רעים שיצרתי לעצמי בחודשים האחרונים. לצמצם את שתיית האלכוהול לסופ"שים בלבד, ולצמצם את צריכת הנרגילות שלי ל-0 (בנתיים זה הולך טוב) לפחות עניין הנרגילות :). בקרוב אוכל להיות בכושר, מלא באנרגיה לאחר תזונה נכונה ומלאה. החיים הללו מלאים באקסטטיות, מלאים ביופי ובכיף, אני מודה לאלוהים על כל רגע שבו אני נושם וחווה את הדברים הללו.

יום רביעי, 1 ביוני 2011

חופשה בסוף יוני

חברים לאחר הרבה מאוד זמן זה קורה, אני יוצא לחופש. מאז מקום העבודה הקודם שלי שהייתי בו לפני שנתיים בערך, לא הייתי בחופשה. כן היו לי סופ"שים והיו לי ימי חופש בודדים אבל חופשה כחופשה לא הייתה לי. לא היה לי את הזמן הזה לנקות את הראש ופשוט לא להיות מוטרד מעבודה.

לא מזמן קניתי באתר יממה, שובר לחופשה בצימר. חופשה זוגית מופלאה לסופ"ש, מה שכיף זה שעוד זוג חברים טובים שלנו יוצאים איתנו (איתי ועם בת זוגתי). אני אף פעם לא הייתי חובב גדול של טיולים, הבנתי שיש מגוון של אטרקציות לעשות היכן שניהיה, החל מטיולי טרקטורונים ועד לרכיבה על סוסים ואפילו במרחק של 30 דקות משם יש יקב שאפשר ללכת לטעימות של יין.

בשובר הזה, אנו מקבלים בקבוק יין בכל ארוחת בוקר, כן גם ארוחת בוקר אנחנו מקבלים. האמת שמעניין אותי מה ילך שם בארוחות, כי אם זכור לי מהחופשה האחרונה שהייתי, הייתה מכונת קפה מטורפת עם פודים שהאמת שראיתי בחברת קאסטלו קפה, והקפה שם זכור לי כמשהו יוצא דופן (יש שיקול לקנות את המכונה :)). החופשה הזו מתוכננת כבר זמן רב האמת מאוקטובר של שנה שעברה, והנה הגיע הזמן שאני הולך להגשים את התכנון המיוחל.

פעם אחרונה שהייתי בחופשה הייתה לפני שלוש שנים לפחות, אמנם כל החופשות שלי היו במלונות בארץ ואף פעם לא הייתי בצימר, בטח ובטח שלא עם בת זוג. התחלתי בחברה שלי כמקדם אתרים זוטר והתקדמתי משמעותית, כיום אני מנהל צוותים, לקוחות + עושה את העבודה הטכנית שהייתי מבצע כמקדם, כתוצאה מהעובדה שאני עובד מהבית ואני לבד רוב שעות היום נוצר "מקדם שחיקה" יחסית גבוה, העבודה אף פעם אינה חוזרת על עצמה, התחום תמיד צועד קדימה ותמיד אני לומד דברים חדשים.

שמתי את צמד המילים "מקדם שחיקה" בגרשיים בגלל שלא באמת קיימת "שחיקה", שחיקה קיימת רק בראש, אם אנו מסתכלים על התמונה הגדולה ולא מתרכזים בחלקים הקטנים בכל יום אנו נשחק די מהר. אבל שחיקה היא בראש, המחשבה שלנו היא זו ששוחקת אותנו ולא העבודה עצמה.

חשוב מתי שעובדים מהבית ובכלל מתי שעובדים לאורך זמן ללא חופשות, לקחת פסקי זמן אפילו קצרים מעבר לפסקי הזמן המוגדרים לנו, עצם העשייה הזו תשחרר את המוח שלנו ואת המחשבה מכך שאנו עובדים קשה מידיי או נשחקים מהר מידיי. חשוב להוסיף שמתי שעובדים לאורך זמן יש לתגמל את עצמנו אפילו בדברים קטנים בכדי ליצור מוטיבציה פנימית להמשיך לתת את ה-100% שלנו.