טיפול בתנועה

יום שני, 23 במאי 2011

הפשטות שבדברים - חיפוש עצמי זו חרב פיפיות

בפוסטים האחרונים שכתבתי בבלוג שלי, העליתי כמה נושאים הקשורים לחיפוש עצמי, פוסט אחד עסק בהבדל הדק שבין בחירה חופשית לבין שעבוד, ופוסט שני עסק בהבדל הדק שבין התפתחות אישית ורגרסיה הנובעת מקבלת "אמת" כאמת אחת אבסולוטית. ככל שמעמיקים בנושא החיפוש העצמי מתחילים להבין את המשמעויות העמוקות שיש לתהליך זה על האדם.

השאלה שהולכת איתנו לאורך ההיסטוריה האנושית היא - "מה אנחנו עושים כאן?", למוח האנושי חשיבה מעגלית, לכל אירוע ישנה סיבה, לכל מעשה ישנו השלכה וכן הלאה, והסיבה שבגללה אנו כאן היא מה שמרתק את האנושות משחר ההיסטוריה. התשובות לשאלה זו אינן יכולות להתבסס על היגיון ולכן האדם משתמש בכלי השובר את גבולות ההיגיון ושמו "אמונה", על אמונות לא ניתן להתווכח כי אדם המאמין לא מתבסס על ראיות פיזיות בכדי להאמין, האמונה סוגרת את הפער שבין השאלה לתשובה. ובכך המוח האנושי סוגר מעגל.

כל חיפוש עצמי מתחיל מנקודה של "חוסר"

על עובדה אחת ברורה ניתן לשים את נושא החיפוש העצמי, חיפוש עצמי נובע מחוסר. בקבלה קוראים לזה "חוסר" שבדרך כלל יושב על "רצון". כל התפיסות הרוחניות הרווחות, כולל בודהיזם יושבות על הנחת היסוד ש"הרצון" האנושי, או התשוקות האנושיות קיימות כתוצאה ממצב שבו יש "חוסר", חוסר שאנו שואפים למלא בעזרת סיפוק תשוקות אנושיות פשוטות.

ככל שמעמיקים בתפיסות רוחניות ניתן לראות תבנית החוזרת על עצמה שוב ושוב, ישנו "חוסר", אנו ממלאים אותו בדברים חומריים או "באנרגיות ארציות", אנו לא יודעים שובע ולכן אנו בסופו של דבר עוברים תהליך של קתרזיס, "חשבון נפש" עמוק ומוצאים את "אלוהים". ההגדרה אלוהים היא בעייתית כי אצל הבודהיסטים זו "נירוונה" או "שלוות עולם", ביהדות מתייחסים לכך בתוך "הנחלה" ובתפיסות אחרות קוראים לכך להיות "משוחרר" או "הארה".

למה כל כך הרבה אנשים בדור הנוכחי "מחפשים" את עצמם ?

אחת התפיסות העונות על השאלה הזו עוסקת בעובדה שמהרגע שהאדם הצליח להתגבר על הצורך "ההישרדותי" שלו, נפתחה בפניו הזדמנות לעסוק בדברים אחרים, התפנה זמן לחשוב ולעסוק בפיתוח עצמי, זמן לראות שהעולם שבו הוא חי, חסר פשרות, סתמי והחיים בו נגמרים ללא מענה אמיתי לשאלה "מה אנו עושים כאן?" אותה שאלה מקבלת תשובה בעזרת אמונה, ואותה אמונה משתנה מחברה לחברה ומאדם לאדם.

אנשים של הדור הנוכחי נמצאים בעידן של התפתחות טכנולוגית ענפה היוצרת חיץ בתקשורת האנושית, היום בני אדם יכולים לתקשר עם הצד של העולם מתוך מסך מחשב, האינטראקציה האנושית מצטמצמת בצורה משמעותית ואדם מוצא את עצמו לבד יותר זמן. המערכת האנושית היום מתבססת על "תעשייה", עשיית כסף וממון הופכים להיות מרדף שלא נגמר.

לכל כלל יש יוצא מן הכלל

כמו בכל מערכת חוקים ומוסכמות ישנו יוצא מן הכלל, אותם אינדיבידואלים שהחליטו לצאת מהקופסה ולתת משמעות אחרת לדברים, פרשנות אחרת למציאות, פרשנות שתספק תשובות לשאלות המטרידות את הקיום שלהם, ישנם אנשים הפונים לזרמים המרכזיים יותר, "קבלה לעם" "הדת היהודית" "בודהיזם" וכו' ויש כאלה הנדחקים לתפיסות האזוטריות יותר, כגון: "סיינטולוגיה" וכו'

ניתן לשים לב שישנה מגמה עולה ב-"סדנאות התפתחות אישית", טכניקות להעצמה אישית "מאמנים אישיים לחיים" וטכניקות שונות לפיתוח המחשבה. למרות שלאותם אינדיבידואלים זה נראה שההתפתחות היא קדימה, למעשה קורה דבר מדהים של רגרסיה, אנו לאט לאט חוזרים לתפיסות עתיקות, רפואות אלטרנטיביות, דרכי חשיבה מיסטיים הזהים לאלו בתקופות קדומות.

המפתח הוא כמובן המוח האנושי, המוח האנושי חושב בצורה מעגלית, וגם כאשר נראה שהצלחנו לשבור את התבנית ולצאת מחוץ לקופסה אנו סה"כ חוזרים אחורה בזמן לתפיסות ששירתו אנשים פשוטים בהרבה יותר. תפיסות מיסטיות לגבי העולם היו חלק בלתי נפרד מהאנושות, החל מסגידה לשמש ועד לאלוהים וכן הלאה. בין אם אנו יהודים, נוצרים, מוסלמים, בודהיסטים או אתאיסטים, כלום לא השתנה, אנו חושבים בצורה מעגלית האופייניים למוח האנושי.

האם התעוררתי ? או שמא נרדמתי ?

ככל שמעמיקים לתוך החיפוש העצמי נוצר מצב שבו "אנו מגלים את עצמנו מחדש", תחושת "החוסר" היא זו שמניעה אותנו לחשוב שאנו לא באמת מכירים את עצמנו, ששכחנו מי אנו ותהליך החיפוש העצמי חושף בפנינו את הסודות העמוקים של הנפש שלנו, את "אני האמיתי". תהליך הגילוי העצמי כמעט בכל התפיסות כרוך ב-"השלת התפיסות הקיימות" כמו ניקיון של הלוח.
הנחת היסוד שהלוח עצמו מלא ועמוס היא זו שמובילה לצורך להשיל מעלינו את תפיסות השונות. הנחת היסוד שקיים "חוסר" או שהמציאות אינה המציאות כמו שהיא, ורב הנסתר על הגלוי היא הנחת היסוד המובילה. בעוד שאנו חושבים שאנו בתהליך התעוררות אנו למעשה מבצעים תהליך של "התמרה", בכוונה נקטתי בביטוי התמרה ולא בביטוי שינוי.

שינוי זהו תהליך טבעי של עשייה ותגובה, קורה לי דבר מה ואני מגיב אליו, ובכך משתנה, זהו תהליך טבעי שקורה לבד ואין בו ערנות, לעומת זו התמרה זהו גלגול של תפיסה אחת, לאחת אחרת לחלוטין. ברגע שאני מתמיר את התפיסה שלי באחת אחרת לחלוטין, אני למעשה חש "חידוש", אני חש התעלות על כך שגיליתי דבר מה חדש בעצמי.

תהליך זה יכול להיות חרב פיפיות ברגע שהערנות בתוך התהליך נגמרת, ונשארת רק האמונה העיוורת או ההצמדות לתפיסה שככל שנשיל עוד "תפיסות" נגלה את "האמת". ברגע שהערנות נגמרת אנו למעשה מבצעים תהליך הפוך, במקום לגלות את עצמי מחדש אני סה"כ מחליף תפיסה אחת שהייתה "האמת שלי" באחת אחרת שהיא "האמת שלי", כל אמת והאינטרס שהיא משרתת את האינדיבידואל.

ניתן להשוות את התהליך לאדם הנוסע במכונית ישנה ורעועה, והוא נוסע במהירות מקסימלית של 60 קמ"ש, ברגע שהוא נמצא ברכב חדש והרכב הזה נוסע על 120 קמ"ש הוא מתרגש, מתעלה, חווה דבר חדש, ישנה התרגשות אקסטטיות בלתי נגמרת.

לאחר שהוא נוסע על 120 קמ"ש במשך כמה זמן, הוא פתאום מרגיש שהוא נוסע על 60 קמ"ש שוב למרות שהמחוג מראה על 120. זו הנקודה שבה הערנות נגמרת. אם תשפר את הרכב שוב ותיסע פתאום על 160 קמ"ש האקסטטיות תחזור וגם אז לאחר כמה זמן 160 יראה כמו 120 וכן הלאה.

ואז התהליך הולך הפוך, במקום לגלות את עצמי מחדש אני הולך אחורה ולאט לאט נאטם, במקום להיפתח לכל התפיסות אני סוגר את המוח לדרך אחת שהיא "האמת", התהליך הזה נעשה בצורה הדרגתית ככל שהאינדיבידואל מעמיק בחיפוש העצמי, ומעטים האנשים שממשיכים בתהליך החיפוש העצמי בלי ליפול במלכודת הזו.

בעיית ההתעוררות

ההתעוררות או "הארה", יוצרת בעיה. אם אני טוען שאני ערני משמע אני ישן, אם אני טוען שאני ישן עליי לחפש התעוררות. אך שאגיע לשם איך אדע מהי התעוררות? לכן כל דת או תפיסה מייצגת דרכים וטכניקות להגיע "להארה" אך כל טכניקה נתקלת במכשול של "רגרסיה". כי כל פעם שאסע על 120 קמ"ש אחרי כמה זמן זה יהיה כמו לנסוע על 60.

בפוסט הקודם על התפתחות, ציינתי תהליך שבו בכדי להגיע ל"הארה" עלינו לתרגל. והתרגול הזה הוא "שכנוע" עצמי בכדי להגיע "להתמרה" של התפיסות שלנו בתפיסות אחרות, עכשיו על כל פנים זהו תהליך נכון, בכדי להשתפר עליי להטיל ספק במה שאני מכיר כאמת ולחפש אמת טובה יותר, דרכים להיות אדם טוב יותר.

ברגע שאנו מפסיקים לתרגל, אנו מגלים תפיסות חדשות גם כן, כי היינו באמצע תהליך והפסקנו אותו, גם כאן יש תחושת התעלות, הקלה, אקסטטיות שהחלטנו לזנוח את הדרך וללכת באחת אחרת, גם כאן ישנה מלכודת שבה אנו נאבד את הערנות.

ציר ההתפתחות אינו עולה בקו ישר בצורה לינארית אלא כגלים, עליות וירידות, מה שחשוב זה שתהיה מגמת עליה ולא מגמת ירידה, עלינו לשאוף להיות בני אדם טובים יותר. על זה אני מסכים, כל התפיסות שאומרות שעלינו לשאוף להיות אנשים טובים יותר, אלו תפיסות טובות

בפוסט הקודם אף ציינתי שהבעיה אינה התפיסות השונות או הטכניקות או התרגול, אלא כאשר האינדיבידואל מקבל על עצמו "אמת אבסולוטית", ברגע שטכניקה אחת או שיטה אחת הופכת להיות אמת אבסולוטית הערנות נסגרת ונעשה תהליך הפוך, המוח נאטם במקום להיפתח. מצד שני ישנו פרדוקס ללא התמסרות טוטלית לדרך שבה אנו הולכים או לתהליך אנו לא יכולים ליצור ערנות.

תחושת החוסר אינה הבעיה - תחושת החוסר מביאה לעירנות

ביהדות נאמר "דרך ארץ קדמה לתורה", המשמעות היא שעלינו לשאוף להיות בני אדם טובים יותר אחד לשני ולעולם שלנו לפני שאנו טובים בתורה, היחסים שבין אדם לחברו והצורך שלנו להיות "אנשים טובים יותר" גדול מזה של מציאת "האל" דרך התורה. היהדות היא אחת הדתות היחידות בעולם שתפיסה זו מושרשת בה בצורה כה עמוקה עד כדי חשיבות גבוהה מזו של ההתקרבות לאל.

תחושת ה-"חוסר", מביאה אותנו לשאול שאלות, להטיל ספק בקיום. ובכך ללמוד ולגלות, ברגע שקיים חוסר אנו מאפשרים לעצמנו לטעות, כי אנו מתנסים. ומהטעויות הללו אנו למדים על עצמנו והופכים להיות אנשים טובים יותר, הבעיה אינה בתחושת ה-"חוסר" עצמה. כי תחושת ה"חוסר" עצמה מביאה פירות נפלאים של למידה וגילוי עצמי.

דווקא הסתכלות פשוטה וקבלת כל התפיסות כולן תביא "להארה"

ביהדות כמו בהרבה תפיסות ברגע שמשילים את המטפורות ומסתכלים על הכתוב כמו שהוא, ניתן לראות שהדברים נכתבו כאשר הם מחוברים לקרקע, מחוברים להתנהגות האנושית, מחוברים לדפוסי התנהגות, לצרכים, לאנושיות. ולא לעל אנושי. ישנו מוטיב האמונה המגשר על השאלה "מה אנו עושים כאן?" אך אם נשים את המוטיב הזה בצד וניקח את הדברים כפשוטם, היהדות ותורות אחרות מראות לנו את הדרך לחמלה, לחסד להתנהגות טובה יותר, דרך הדברים הפשוטים וההתנהגויות האנושיות הקיימות.

אני מסכים בלי הערך המיסטי הקסם אובד, אך אנו יכולים ליצור ערנות ברגע שנבין שכל התפיסות כולן הן בדיוק מה שהן, תפיסות. כל התפיסות נכונות, כל התפיסות מושתתות על אותו דבר, על להיות אדם טוב יותר, ואנו יכולים להיות אנשים טובים יותר גם ללא הערכים המיסטיים, ללא חיפושים עצמיים וללא חיפוש משווא אחר "אמת" אחת אבסולוטית, כי עצם החיפוש אחר "אמת" או עצם יצירת "אמת" אחת יוצרת אטימות ומהווה פרדוקס לחיפוש עצמו. הטכניקות הקיימות בעולם להתפתחות אישית, הן מדהימות ניתן ללמוד מכל תורה ומכל תפיסה איך להיות אנשים טובים יותר.

מוטיב האמונה ככלי מנחה בחיינו

מעבר לגישור על פער השאלה "מה אנו עושים כאן?", האמונה היא כלי המשרת נאמנה את האדם מזה אלפי שנים, תרבויות שלמות מושתתות על אמונות. הבעיה התחילה כאשר האמונה גברה על הצורך האמיתי של "היה אדם טוב יותר לחברך" הדרך להארה היא בדיוק משם, דרך שיפור ההתנהגות של עצמנו.

השלת האמונות, או הסרת האמונות אינה פתרון, דווקא קבלת כל האמונות כנכונות ולגיטימיות תביא להיפתחות רבה יותר בקרב האנשים, ברגע שאני מקבל את האחר ואת אמונותיו אני יכול להבין אותן ודרך ההבנה הזו אדע להיות אדם טוב יותר.

אמונה בדבר גדול מאיתנו זהו עיקרון מנחה ששותף לכל התפיסות כולן. גם תפיסות שמאמינות שאין "ישות גדולה מאיתנו" מכירה בקיומה של ישות כזו בעצם האמירה שאינה קיימת, ואם ניקח את זה במובן פיזי יותר, הכוחות שיצרו את העולם הזה גדולים מאיתנו בהרבה ונשגבים מהבנתנו.

4 תגובות:

  1. לשמחתי ממזמן הבנתי שאין לי שום חוסר שאמור להתמלא על ידי איזו אמונה בישות בלתי נראית כזו או אחרת. אני מאמינה בעצמי ובלעשות מעשים טובים. שום מפה רוחנית לא תעזור.

    השבמחק
  2. אחד המאמרים הכי אינטליגנטיים, עמוקים ומרתקים שקראתי!
    תודה

    השבמחק
  3. אמת פשוטה כתובה בצורה מופלאה

    השבמחק
  4. תודה רבה על התגובות הכנות והנהדרות..

    השבמחק