טיפול בתנועה

יום ראשון, 29 במאי 2011

אני מיוחד - השגיאה הגדולה של האדם

בפוסט הקודם כתבתי "חיפוש עצמי זו חרב פיפיות", החיפוש העצמי העמוק של האדם אחר המשמעות של הקיום שלו בעולם ובחיים האלה. אם ניקח את זה צעד אחד אחורה, נוכל לראות שעצם המחשבה על "חיפוש עצמי" או "המשמעות העצמית שלנו". היא מה שמבדיל אותנו מהבהמה. עכשיו ניתן להניח שעצם האפשרות להגות את הרעיון הזה של משמעות, הופך אותנו למיוחדים.

השגיאה הכי גדולה של האדם - לחשוב שהוא מיוחד



שלא תבינו לא נכון, האדם אכן מיוחד. המכונה המופלאה ביותר שאלוהים ברא (או הטבע ברא לאלו שלא מאמינים באלוהים), את "הנשמה" או את "התמצית" של האדם לא הצליחו למפות פיזית, את המודע, את "מה שאנחנו" אף אחד לא הצליח למפות פיזית. את האישיות שלנו, התכונות שלנו, ההתנהגות שלנו. אין דרך למקם זאת במוח או בגוף, לכן האמונה הרווחת היא שזו "הנשמה" שלנו. או לאלו שלא מאמינים בנשמה, תוצר של עשרות שנים של התנהגות, חברה וגנטיקה.

החיפוש העצמי כמו שאמרנו בפוסט הקודם מתחיל בנקודה של "חוסר" כאשר קיים בי "חוסר" אני ממלא אותו. התפיסה הזו כשלעצמה אינה שגויה, ואף יש בה את הפוטנציאל להביא לפירות למידה מאוד גבוהים אצל אדם שמוכן לטעות. המחשבה שקודמת לחפוש העצמי, וקודמת לחוסר היא המחשבה שיש משמעות. יש משמעות לחפש, יש "הארה" למצוא, מטרתנו בעולם היא "להתעורר", להגיע "לשלווה", להגיע ל-"אלוהים" שברא אותנו, בהנחה שברא אותנו האל, לדעתי זו יומרנות מאוד גדולה לנסות בכלל להתקרב למה שברא אותנו, כי מבחינתי זהו דבר בלתי נתפס, שאין ברשותי את הכלים לנתח אותו.

נניח שאנחנו לא מיוחדים, רק לרגע, נניח שאין משמעות. אין "הארה" אין, "התעוררות" אז מה כן יש ?, ובכן יש את החיים ומה שמתרחש בהם. האם זה לא מספיק?, האין העולם הזה לא מספיק מדהים וקורים בו דברים פשוט עוצרים נשימה עד כדי שנאמר שיש יותר משמעות לדברים מכפי שהם?

המציאות עולה על כל דימיון



העולם הזה מדהים ואנו חלק ממנו, אני מדגיש חלק ממנו כי העולם לא נברא בשבילנו, אלא אנחנו נבראנו בתוכו. העולם אינו של האדם, האדם אינו אלוהים. ההנחה שאנחנו מיוחדים רק כי לנו יש "תחושה עצמית" או "מודעות עצמית" אינה נכונה (בהקשר מסוים), לא שההנחה שאנחנו מיוחדים כשלעצמה אינה נכונה, היא דווקא מאוד נכונה כי אנחנו מיוחדים. אך ההנחה שאנחנו מיוחדים מובילה את האדם לחשוב העולם נברא בשבילו, ההנחה הזו שמובילה ל-"אגוטריפ", אגב זו המפלה של רוב התפיסות הרוחניות, כולל אלו שמאמינים שהם מתקדמים ונפתחים, אנחנו לא מעל העולם אלא בתוכו, אנחנו לא צריכים "לחפש את עצמנו" כי אנחנו נבראנו מושלמים כל אחד ואחד כמו שהוא בתוך העולם הקיים.

כאשר ביהדות מדובר על דרך ארץ קדמה לתורה, בדיוק לזה התכוונו, התנהגות של אדם מול אדם, כאשר קוראים את הכתבים הקדושים ליהדות, לנצרות, לאסלאם ולדתות אחרות ניתן לראות שכול הכתוב נשען על התנהגות אנושית ותו לא, אין אלוהות בכתבים (במאמר הקודם נכתבה הסיבה, לדעתי, ישנם "ניסים ונפלאות" בכתבים, ניתן להבחין שאם מסירים את מוטיב "האמונה" ומוטיב הניסים והנפלאות, הדברים הם בין האדם לחברו). פה הקאט'צ, האלוהות נמצאת באדם, אנחנו חלק מהאלוהים שלנו (איזה שיהיה), וברגע שאנחנו מבינים זאת ושואפים להשתפר, אנו ממצים את מלוא הפוטנציאל שלנו, את הכלים שהאל נתן לו להביא את עצמו לידי ביטוי.

כאשר אדם מחפש את עצמו הוא יוצא מנקודת הנחה שהעולם שלו הפנימי והחיצוני, אינו מה שהוא נראה, הוא יוצא מנקודת הנחה, שאלוהים או המציאות אינם איתו ועליו לשאוף להתקרב אליהם. אי אפשר להתקרב לאלוהים, כי אלוהים נמצא בתוך כל אחד מאיתנו, אי אפשר "להתעורר" כי אנו כבר "ערים", האלמנטים הללו מוטמעים בנו אם רק נחליט להביט בהם והדרך להביט בהם נכון מהווה מכשול כי רוב התפיסות הרוחניות יוצאות מנקודת של "חוסר".  חיפוש עצמי נוחל כישלון, מכיוון שאם אנו מחפשים דבר מה, משמעות הדבר שמושא החיפוש אינו בי. גם אם כאשר אנו "מחפשים דבר מה בעצמנו", אנו נכשל. כי אז התפיסה היא מעגלית, אם אנו צריכים להתעורר משמע אנו ישנים, ואם אנו טוענים שהתעוררנו משמע אנו ישנים, ואם אנו ישנים עלינו להתעורר (תפיסה מעגלית כמו רוב התפיסות האנושיות).

איך להימנע מהמילכוד של "האגו"



אחת הבעיות הגדולות של האדם הוא ה"אגו" שלו, בפסיכולוגיה מודרנית מדברים על האגו, באמונות שונות, בתורות, בדתות ובדרכים וטכניקות להארה, תמיד יש משפט, עלייך להשקיט את האגו שלך, עלייך להיפטר מהאגו שלך, האגו שלך הוא הדבר החוסם אותך מלהגיע ל-"הארה".

יש במשפטים הללו או בתפיסה הזו, שהאגו מהווה מכשול חצי אמת, האגו משמעו "לשייך דבר מה אליי". אני משייך את המציאות שאני חי בה אליי, אני משייך את ההצלחות שלי אליי, את המעשים שלי אליי, את מה שהשגתי אליי ואף נלווים לתפיסות הללו (שכולנו משתמשים בהם) כלים שונים. רגשות -  שמחה, עצב, שנאה, עלבון וכו'.

בעזרת הרגש אני יכול לחוש את התפיסות שלי, אני יכול לתת חיים למה שאני מאמין שנכון או שגוי. כתבתי שיש במשפט -  "להסיר את האגו" חצי אמת, כי האגו קיים בכדי לשרת אותנו, האגו הנו כלי, כלי לבקרה עצמית. כלי שביחד עם תחושת החוסר יכול לתת לנו "משוב" אודות מה שעלינו ללמוד, הרגשות שלנו מהוות נורות אזהרה אודות הדברים שעלינו ללמוד על עצמנו. לכן להסיר את האגו יהיה משמעו למות, או להיות "אדיש" כלפי הכול, גם שם נפלנו במילכוד כי הסרת האגו לא תוביל אותנו לתפיסה "נאורה" יותר של המציאות אלא לתפיסה מעוותת שתמנע מאיתנו לראות את המציאות כמו שהיא, וכמו כן תמנע מאיתנו את היכולת לבצע טעויות וללמוד.

האגו הוא כלי מעולה תשתמשו בו


לכן מה שאנו כן יכולים לעשות, לאמץ "ערנות", אם נהיה ערניים לתחושות שלנו, ולמקומות שמהם התחושות נובעות נוכל להבין טוב יותר את התפיסות העמוקות שלנו ובכך ללמוד איך להשתפר, איך להיות טובים יותר לחברים שלנו, למשפחה, לסובבים. הרעיון של להיות טוב יותר, הוא יותר מתפיסה של מהו טוב ומהו רע, הרעיון של "להשתפר" נובע מהתפיסה העמוקה שהפוטנציאל שלנו כבני אדם הוא בלתי מוגבל, ואין גבול ליכולות שלנו, עלינו להתרחב בכדי להבין זאת.

האגו הוא כלי מעולה לבקרה על עצמנו, "החוסר" הוא כלי מעולה המאפשר לנו לעשות טעויות וללמוד על ידי הטלת הספק בקיים. שני הכלים האלה שלובים אחד בשני, אם נוכל לקבל את עצמנו כמיוחדים, כי יש לנו תפיסה עצמית בניגוד לשאר הטבע, אך נוכל להימנע מ"לשייך" את הכול אלינו, נוכל ללמוד. אם נמשיך לתבוע את העולם כשלנו, נשאר תקועים ולא נוכל לבצע טעויות. הרי אם הכול שייך לנו והכול נברא בשבילנו, מה הטעם להשתפר ? הכול כבר כאן ושלי. 

יום רביעי, 25 במאי 2011

פרסומת מותאמת - החכמה בשיווק מדויק

דגלי מוניות חולפות, מפיות עם לוגו המעטרות שולחנות בכל מסעדה, דמויות ענק חייכניות על גבי שלטי חוצות ובתחנת האוטובוס, סרטי תדמית, "חלונות קופצים" באינטרנט ואפילו העלונים הממלאים עד אפס מקום את תא הדואר, כל אלה ועוד הם תוצר של עולם השיווק והפרסום. עולם זה סובב אותנו באותה מידה שאנו סובבים אותו, משפיעים ומושפעים ממנו באותה המידה. לכן הוגי הפרסומות עורכים סיעור מוחות וקובעים מיהו קהל היעד, מהם צרכיו והפרסומת תעשה בהתאמה לשכבת הגיל והמעמד של אותו הקהל. בתום קביעת קהל היעד מתכסים עצה כיצד למשוך את תשומת ליבו, באמצעות איזו מדיה.הרי לא יעלה על הדעת כי יפרסמו חיתולי קשישים בשלטי חוצות או שרותי "כלה בהזמנה" בין מודעות הדרושים בעיתון.

מותאמת קהל


ישראל היא אמנם מדינה קטנה אך אוכלוסייתה מגוונת מאוד מבחינת גילאים, תחומי עיסוק, אמונה ותכונות אופי יחודיות . כך שעל כל פרסומת לחבוש "כובע " אחר , המתאים לקהל היעד.
בבליל צרכני המדיה מצויים הביתיים הנחלקים ל"ספקנים" המנסים לשפר את רמת חייהם מעבר ליכולתם ו"המשפחתיים" המשלימים עם הישגיהם, הם יצירתיים וצרכנים נבונים יותר . כמו כן קיימים ההישגיים המהווים מנהיגים ואנשי מקצוע,המשקיעים בעתיד על חשבון ההווה, בזבזניים וליברליים. אלו יהיו מוכנים לנסות את המוצר אפילו אם הוא לא יהיה מוכר מאוד, אך תוך שיקול דעת והתחשבות במאפייני המוצר ובתרומתו האפשרית עבורם. השכבה השואפת להיות כמו קבוצה זו מתחלקת ל "שאפתנים מתונים" השמים דגש על הסטטוס. קבוצה זאת תשתמש במוצר רק לאחר שהוא יהיה מוכר ולאחר שהקבוצה ה"הישגית" נתנה את אישורה למוצר. לעומתם קיימים ה " שואפי מעמד " - הישגיים בזבזניים וחומרניים יותר, לא ישתמשו במוצר חדש עד שהוא לא יוכיח את עצמו.
בנוסף לכל אלה קיימים גם צעירים בגילאי צבא ובשלב מעבר אישי ומקצועי, מיושבים משכילים ובעלי חיי רווחה, המבוגרים המסורתיים החיים בצניעות בעלי רמת השכלה והכנסה נמוכים, חובבי התענוגות בגילאי ה-30 וקבוצת ה"מאמינים" המתייחסת לדתיים וחרדים בעלי משפחות גדולות ותעסוקה נמוכה.

מותאמת מדיה


חברות הפרסום מתאימות את מדיית הפרסום לצרכים הספציפיים של הקמפיין על מנת למקסם את פוטנציאל החשיפה של המותג .
פרסומות רדיו הן דרך יעילה לחשוף שירות או מוצר בפני קהל יעד רחב ומצטיינות בקהל קבוע. רמת חשיפה גבוה יותר מושגת באמצעות הטלוויזיה ביכולת להיטמע בזיכרון קהל היעד בצורה טובה. הפקת פרסומות טלוויזיה נחשבת לאחת דרכי הפרסום היקרות ביותר אך לרוב תרומתן לקמפיין רבה מאד.
שיטה אפקטיבית נוספת להשגת חשיפה רחבה וזכירות היא פרסום חוצות המתייחס לכל סוג פרסומת המופצת במרחב הציבורי.
וכמובן האינטרנט ,כמעט בכל אתר ניתן להיתקל בבאנרים או פרסומות טקסט שונות ,אלו מאפשרים מעקב סטטיסטי מדויק אחר חשיפתם.

יום שני, 23 במאי 2011

הפשטות שבדברים - חיפוש עצמי זו חרב פיפיות

בפוסטים האחרונים שכתבתי בבלוג שלי, העליתי כמה נושאים הקשורים לחיפוש עצמי, פוסט אחד עסק בהבדל הדק שבין בחירה חופשית לבין שעבוד, ופוסט שני עסק בהבדל הדק שבין התפתחות אישית ורגרסיה הנובעת מקבלת "אמת" כאמת אחת אבסולוטית. ככל שמעמיקים בנושא החיפוש העצמי מתחילים להבין את המשמעויות העמוקות שיש לתהליך זה על האדם.

השאלה שהולכת איתנו לאורך ההיסטוריה האנושית היא - "מה אנחנו עושים כאן?", למוח האנושי חשיבה מעגלית, לכל אירוע ישנה סיבה, לכל מעשה ישנו השלכה וכן הלאה, והסיבה שבגללה אנו כאן היא מה שמרתק את האנושות משחר ההיסטוריה. התשובות לשאלה זו אינן יכולות להתבסס על היגיון ולכן האדם משתמש בכלי השובר את גבולות ההיגיון ושמו "אמונה", על אמונות לא ניתן להתווכח כי אדם המאמין לא מתבסס על ראיות פיזיות בכדי להאמין, האמונה סוגרת את הפער שבין השאלה לתשובה. ובכך המוח האנושי סוגר מעגל.

כל חיפוש עצמי מתחיל מנקודה של "חוסר"

על עובדה אחת ברורה ניתן לשים את נושא החיפוש העצמי, חיפוש עצמי נובע מחוסר. בקבלה קוראים לזה "חוסר" שבדרך כלל יושב על "רצון". כל התפיסות הרוחניות הרווחות, כולל בודהיזם יושבות על הנחת היסוד ש"הרצון" האנושי, או התשוקות האנושיות קיימות כתוצאה ממצב שבו יש "חוסר", חוסר שאנו שואפים למלא בעזרת סיפוק תשוקות אנושיות פשוטות.

ככל שמעמיקים בתפיסות רוחניות ניתן לראות תבנית החוזרת על עצמה שוב ושוב, ישנו "חוסר", אנו ממלאים אותו בדברים חומריים או "באנרגיות ארציות", אנו לא יודעים שובע ולכן אנו בסופו של דבר עוברים תהליך של קתרזיס, "חשבון נפש" עמוק ומוצאים את "אלוהים". ההגדרה אלוהים היא בעייתית כי אצל הבודהיסטים זו "נירוונה" או "שלוות עולם", ביהדות מתייחסים לכך בתוך "הנחלה" ובתפיסות אחרות קוראים לכך להיות "משוחרר" או "הארה".

למה כל כך הרבה אנשים בדור הנוכחי "מחפשים" את עצמם ?

אחת התפיסות העונות על השאלה הזו עוסקת בעובדה שמהרגע שהאדם הצליח להתגבר על הצורך "ההישרדותי" שלו, נפתחה בפניו הזדמנות לעסוק בדברים אחרים, התפנה זמן לחשוב ולעסוק בפיתוח עצמי, זמן לראות שהעולם שבו הוא חי, חסר פשרות, סתמי והחיים בו נגמרים ללא מענה אמיתי לשאלה "מה אנו עושים כאן?" אותה שאלה מקבלת תשובה בעזרת אמונה, ואותה אמונה משתנה מחברה לחברה ומאדם לאדם.

אנשים של הדור הנוכחי נמצאים בעידן של התפתחות טכנולוגית ענפה היוצרת חיץ בתקשורת האנושית, היום בני אדם יכולים לתקשר עם הצד של העולם מתוך מסך מחשב, האינטראקציה האנושית מצטמצמת בצורה משמעותית ואדם מוצא את עצמו לבד יותר זמן. המערכת האנושית היום מתבססת על "תעשייה", עשיית כסף וממון הופכים להיות מרדף שלא נגמר.

לכל כלל יש יוצא מן הכלל

כמו בכל מערכת חוקים ומוסכמות ישנו יוצא מן הכלל, אותם אינדיבידואלים שהחליטו לצאת מהקופסה ולתת משמעות אחרת לדברים, פרשנות אחרת למציאות, פרשנות שתספק תשובות לשאלות המטרידות את הקיום שלהם, ישנם אנשים הפונים לזרמים המרכזיים יותר, "קבלה לעם" "הדת היהודית" "בודהיזם" וכו' ויש כאלה הנדחקים לתפיסות האזוטריות יותר, כגון: "סיינטולוגיה" וכו'

ניתן לשים לב שישנה מגמה עולה ב-"סדנאות התפתחות אישית", טכניקות להעצמה אישית "מאמנים אישיים לחיים" וטכניקות שונות לפיתוח המחשבה. למרות שלאותם אינדיבידואלים זה נראה שההתפתחות היא קדימה, למעשה קורה דבר מדהים של רגרסיה, אנו לאט לאט חוזרים לתפיסות עתיקות, רפואות אלטרנטיביות, דרכי חשיבה מיסטיים הזהים לאלו בתקופות קדומות.

המפתח הוא כמובן המוח האנושי, המוח האנושי חושב בצורה מעגלית, וגם כאשר נראה שהצלחנו לשבור את התבנית ולצאת מחוץ לקופסה אנו סה"כ חוזרים אחורה בזמן לתפיסות ששירתו אנשים פשוטים בהרבה יותר. תפיסות מיסטיות לגבי העולם היו חלק בלתי נפרד מהאנושות, החל מסגידה לשמש ועד לאלוהים וכן הלאה. בין אם אנו יהודים, נוצרים, מוסלמים, בודהיסטים או אתאיסטים, כלום לא השתנה, אנו חושבים בצורה מעגלית האופייניים למוח האנושי.

האם התעוררתי ? או שמא נרדמתי ?

ככל שמעמיקים לתוך החיפוש העצמי נוצר מצב שבו "אנו מגלים את עצמנו מחדש", תחושת "החוסר" היא זו שמניעה אותנו לחשוב שאנו לא באמת מכירים את עצמנו, ששכחנו מי אנו ותהליך החיפוש העצמי חושף בפנינו את הסודות העמוקים של הנפש שלנו, את "אני האמיתי". תהליך הגילוי העצמי כמעט בכל התפיסות כרוך ב-"השלת התפיסות הקיימות" כמו ניקיון של הלוח.
הנחת היסוד שהלוח עצמו מלא ועמוס היא זו שמובילה לצורך להשיל מעלינו את תפיסות השונות. הנחת היסוד שקיים "חוסר" או שהמציאות אינה המציאות כמו שהיא, ורב הנסתר על הגלוי היא הנחת היסוד המובילה. בעוד שאנו חושבים שאנו בתהליך התעוררות אנו למעשה מבצעים תהליך של "התמרה", בכוונה נקטתי בביטוי התמרה ולא בביטוי שינוי.

שינוי זהו תהליך טבעי של עשייה ותגובה, קורה לי דבר מה ואני מגיב אליו, ובכך משתנה, זהו תהליך טבעי שקורה לבד ואין בו ערנות, לעומת זו התמרה זהו גלגול של תפיסה אחת, לאחת אחרת לחלוטין. ברגע שאני מתמיר את התפיסה שלי באחת אחרת לחלוטין, אני למעשה חש "חידוש", אני חש התעלות על כך שגיליתי דבר מה חדש בעצמי.

תהליך זה יכול להיות חרב פיפיות ברגע שהערנות בתוך התהליך נגמרת, ונשארת רק האמונה העיוורת או ההצמדות לתפיסה שככל שנשיל עוד "תפיסות" נגלה את "האמת". ברגע שהערנות נגמרת אנו למעשה מבצעים תהליך הפוך, במקום לגלות את עצמי מחדש אני סה"כ מחליף תפיסה אחת שהייתה "האמת שלי" באחת אחרת שהיא "האמת שלי", כל אמת והאינטרס שהיא משרתת את האינדיבידואל.

ניתן להשוות את התהליך לאדם הנוסע במכונית ישנה ורעועה, והוא נוסע במהירות מקסימלית של 60 קמ"ש, ברגע שהוא נמצא ברכב חדש והרכב הזה נוסע על 120 קמ"ש הוא מתרגש, מתעלה, חווה דבר חדש, ישנה התרגשות אקסטטיות בלתי נגמרת.

לאחר שהוא נוסע על 120 קמ"ש במשך כמה זמן, הוא פתאום מרגיש שהוא נוסע על 60 קמ"ש שוב למרות שהמחוג מראה על 120. זו הנקודה שבה הערנות נגמרת. אם תשפר את הרכב שוב ותיסע פתאום על 160 קמ"ש האקסטטיות תחזור וגם אז לאחר כמה זמן 160 יראה כמו 120 וכן הלאה.

ואז התהליך הולך הפוך, במקום לגלות את עצמי מחדש אני הולך אחורה ולאט לאט נאטם, במקום להיפתח לכל התפיסות אני סוגר את המוח לדרך אחת שהיא "האמת", התהליך הזה נעשה בצורה הדרגתית ככל שהאינדיבידואל מעמיק בחיפוש העצמי, ומעטים האנשים שממשיכים בתהליך החיפוש העצמי בלי ליפול במלכודת הזו.

בעיית ההתעוררות

ההתעוררות או "הארה", יוצרת בעיה. אם אני טוען שאני ערני משמע אני ישן, אם אני טוען שאני ישן עליי לחפש התעוררות. אך שאגיע לשם איך אדע מהי התעוררות? לכן כל דת או תפיסה מייצגת דרכים וטכניקות להגיע "להארה" אך כל טכניקה נתקלת במכשול של "רגרסיה". כי כל פעם שאסע על 120 קמ"ש אחרי כמה זמן זה יהיה כמו לנסוע על 60.

בפוסט הקודם על התפתחות, ציינתי תהליך שבו בכדי להגיע ל"הארה" עלינו לתרגל. והתרגול הזה הוא "שכנוע" עצמי בכדי להגיע "להתמרה" של התפיסות שלנו בתפיסות אחרות, עכשיו על כל פנים זהו תהליך נכון, בכדי להשתפר עליי להטיל ספק במה שאני מכיר כאמת ולחפש אמת טובה יותר, דרכים להיות אדם טוב יותר.

ברגע שאנו מפסיקים לתרגל, אנו מגלים תפיסות חדשות גם כן, כי היינו באמצע תהליך והפסקנו אותו, גם כאן יש תחושת התעלות, הקלה, אקסטטיות שהחלטנו לזנוח את הדרך וללכת באחת אחרת, גם כאן ישנה מלכודת שבה אנו נאבד את הערנות.

ציר ההתפתחות אינו עולה בקו ישר בצורה לינארית אלא כגלים, עליות וירידות, מה שחשוב זה שתהיה מגמת עליה ולא מגמת ירידה, עלינו לשאוף להיות בני אדם טובים יותר. על זה אני מסכים, כל התפיסות שאומרות שעלינו לשאוף להיות אנשים טובים יותר, אלו תפיסות טובות

בפוסט הקודם אף ציינתי שהבעיה אינה התפיסות השונות או הטכניקות או התרגול, אלא כאשר האינדיבידואל מקבל על עצמו "אמת אבסולוטית", ברגע שטכניקה אחת או שיטה אחת הופכת להיות אמת אבסולוטית הערנות נסגרת ונעשה תהליך הפוך, המוח נאטם במקום להיפתח. מצד שני ישנו פרדוקס ללא התמסרות טוטלית לדרך שבה אנו הולכים או לתהליך אנו לא יכולים ליצור ערנות.

תחושת החוסר אינה הבעיה - תחושת החוסר מביאה לעירנות

ביהדות נאמר "דרך ארץ קדמה לתורה", המשמעות היא שעלינו לשאוף להיות בני אדם טובים יותר אחד לשני ולעולם שלנו לפני שאנו טובים בתורה, היחסים שבין אדם לחברו והצורך שלנו להיות "אנשים טובים יותר" גדול מזה של מציאת "האל" דרך התורה. היהדות היא אחת הדתות היחידות בעולם שתפיסה זו מושרשת בה בצורה כה עמוקה עד כדי חשיבות גבוהה מזו של ההתקרבות לאל.

תחושת ה-"חוסר", מביאה אותנו לשאול שאלות, להטיל ספק בקיום. ובכך ללמוד ולגלות, ברגע שקיים חוסר אנו מאפשרים לעצמנו לטעות, כי אנו מתנסים. ומהטעויות הללו אנו למדים על עצמנו והופכים להיות אנשים טובים יותר, הבעיה אינה בתחושת ה-"חוסר" עצמה. כי תחושת ה"חוסר" עצמה מביאה פירות נפלאים של למידה וגילוי עצמי.

דווקא הסתכלות פשוטה וקבלת כל התפיסות כולן תביא "להארה"

ביהדות כמו בהרבה תפיסות ברגע שמשילים את המטפורות ומסתכלים על הכתוב כמו שהוא, ניתן לראות שהדברים נכתבו כאשר הם מחוברים לקרקע, מחוברים להתנהגות האנושית, מחוברים לדפוסי התנהגות, לצרכים, לאנושיות. ולא לעל אנושי. ישנו מוטיב האמונה המגשר על השאלה "מה אנו עושים כאן?" אך אם נשים את המוטיב הזה בצד וניקח את הדברים כפשוטם, היהדות ותורות אחרות מראות לנו את הדרך לחמלה, לחסד להתנהגות טובה יותר, דרך הדברים הפשוטים וההתנהגויות האנושיות הקיימות.

אני מסכים בלי הערך המיסטי הקסם אובד, אך אנו יכולים ליצור ערנות ברגע שנבין שכל התפיסות כולן הן בדיוק מה שהן, תפיסות. כל התפיסות נכונות, כל התפיסות מושתתות על אותו דבר, על להיות אדם טוב יותר, ואנו יכולים להיות אנשים טובים יותר גם ללא הערכים המיסטיים, ללא חיפושים עצמיים וללא חיפוש משווא אחר "אמת" אחת אבסולוטית, כי עצם החיפוש אחר "אמת" או עצם יצירת "אמת" אחת יוצרת אטימות ומהווה פרדוקס לחיפוש עצמו. הטכניקות הקיימות בעולם להתפתחות אישית, הן מדהימות ניתן ללמוד מכל תורה ומכל תפיסה איך להיות אנשים טובים יותר.

מוטיב האמונה ככלי מנחה בחיינו

מעבר לגישור על פער השאלה "מה אנו עושים כאן?", האמונה היא כלי המשרת נאמנה את האדם מזה אלפי שנים, תרבויות שלמות מושתתות על אמונות. הבעיה התחילה כאשר האמונה גברה על הצורך האמיתי של "היה אדם טוב יותר לחברך" הדרך להארה היא בדיוק משם, דרך שיפור ההתנהגות של עצמנו.

השלת האמונות, או הסרת האמונות אינה פתרון, דווקא קבלת כל האמונות כנכונות ולגיטימיות תביא להיפתחות רבה יותר בקרב האנשים, ברגע שאני מקבל את האחר ואת אמונותיו אני יכול להבין אותן ודרך ההבנה הזו אדע להיות אדם טוב יותר.

אמונה בדבר גדול מאיתנו זהו עיקרון מנחה ששותף לכל התפיסות כולן. גם תפיסות שמאמינות שאין "ישות גדולה מאיתנו" מכירה בקיומה של ישות כזו בעצם האמירה שאינה קיימת, ואם ניקח את זה במובן פיזי יותר, הכוחות שיצרו את העולם הזה גדולים מאיתנו בהרבה ונשגבים מהבנתנו.

יום רביעי, 11 במאי 2011

השקעה לטווח ארוך - לא דבר של מה בכך

לא מזמן הלכתי לסניף הבנק המקומי שלי, לבדוק מה קורה שם בחשבון. והציעו לי להשקיע מעט מהכסף שלי בכל מיני קרנות, קופות גמל וחסכונות למיניהם, שהתשואה שלהם מינימלית אך שהכסף פחות או יותר נשמר. עכשיו כאדם מן השורה שאין לו מושג בניהול קרנות, כספים ועניינים שבדרך כלל שייכים לבתי השקעות החלטתי לבקש עזרה.

פניתי לכמה חבר'ה שאני מכיר שזה תחום העבודה שלהם, השקעות ופתאום נגלה אל מולי עולם שלם של מושגים שרק מלשמוע אותם נהיה לי כאב ראש, אך עם זאת הבנתי שהשקעות כאלו שהבנק מציע כדרך אגב ואנו חותמים עליהם, הם בעלי משקל מאוד משמעותי ושיש לבחור בקפידה היכן אנו משקיעים את הכסף שלנו.

כולנו מכירים את הסיפורים המחרידים על אנשים שאיבדו את כל רכושם, ממונן ומשפחתם בבורסה. השקעות בבורסה ובמניות יכולות להיות הפכפכות במיוחד אם אנו שמים סכומים גדולים מאוד של כסף, הבעיה מתחילה כאשר אנו הולכים להיוועץ עם "מומחים" בנושאי השקעות, כתוצאה מחוסר הידע כמעט כל דבר ישמע לנו מקצועי ואמין ולצערנו הרבה מהם לא אמינים כלל.

לכל צד בעניין של השקעות יש רצון אחד פשוט "לעשות כסף" גם בית השקעות שמשקיע את הכסף בשבילנו, רוצה לעשות רווח והרווח שלו לפעמים בא על חשבון הכסף שלנו או על ידי עשיית השקעות לא אופטימליות. בכלל אם נסתכל אחורה בזמן נראה שחברות גדולות, תאגידים ובכלל המודל החברתי הפך מלייצר בצורה יעילה לייצור המוני באיכות נמוכה.

פעם היו עושים מדיח כלים שמחזיק 35 שנה, ויעיל מאוד, היום מייצרים אותו בכוונת תחילה באיכות נמוכה כדי שכל 5 שנים תצרוך עוד מדיח, רכב, מקרר, נורות חשמל, ציוד משרדי ומה לא. הכול נעשה בצורה מכוונת בכדי להזין את הרעב בלתי פוסק, ככל שנייצר יותר הביקוש יעלה זוהי הנחת היסוד השגויה שמובילה לייצור המוני.

אז אנו מזהמים את הסביבה, את האוויר, את המים, צורכים אלפי מוצרים בעלי תוחלת חיים קצרה, צורכים מלא מוצרים שלא צריכים בהכרח ומרגישים שאנו ריקים מבפנים, את התרחיש הזה אנו מכירים מקרוב, ואנו יכולים להיות חלק ממנו. עם זאת אנו יכולים לבצע בדיוק הפוך ולהוריד את כמות הצריכה הלא הכרחית שלנו, בכדי להתאים את עצמנו לחיים שקטים יותר, רגועים יותר ואמיתיים יותר.

חברות אשראי ונתינת אשראי בהכרח קיימת בגלל שאנו רוצים לצרוך בכסף שאין לנו, לצרות דברים שלא בהכרח אנו צריכים. היה הרבה יותר קל לראות פפראצי על מסך הטלויזיה הקיימת שלנו, אך ייצרו אותה בצורה כזו שאחרי 3-4 שנים היא כבר לא שווה כלום.

במקום לייצר תרופות שעובדות, אנו מונעים תרופות בכדי שנוכל לייצר עוד, במקום לפתור סוגיות חשובות, אנו מעדיפים לייצר פתרונות זולים בכדי שנצטרך לרכוש אותם שוב ושוב. האנושות הולכת לכיוון של הרס עצמי, כאילו שלא מספיקות המלחמות, טיהורי הגזע, האלימות אחד כלפי השני והגזענות הבלתי פוסקת בכל מקום.

אולי הגיע הזמן להתעורר. יש משפט חכם שאומר "איזהו עשיר השמח בחלקו?"
אין כזה.

יום ראשון, 8 במאי 2011

התפתחות הנה דבר של תרגול - כמו כל דבר בחיים

אחת הסוגיות שהעסיקו אותי הרבה מאוד שנים הייתה הסוגיה של התפתחות עצמית, איך אני יכול לעשות את עצמי אדם טוב יותר, חכם יותר, חזק יותר, מוכשר יותר וכו'. לאחר שנים של קריאה ולמידה של שיטות להתפתחות אישית. הגעתי למסקנה ברורה אחת שכל השיטות כולן דורשות ממני תרגול.

הכלים שאנו מקבלים מסדנאות, הרצאות, ספרים ואפילו מקורות ידע מפעם כגון: דת, דורשים מאיתנו לתרגל אותם. כי כמו שהמוח שלנו הורגל במשך שנים להיות "מנוון" ולחשוב בדרך אחת, כך לוקח זמן לתכנת אותו לחשוב אחרת, לראות אחרת, להיות ערניים.

הבעיה מתחילה כאשר אדם מגלה תובנה עמוקה על עצמו, ברגע שאדם השתמש בטכניקה אחת או בכלי אחד וגילה תובנה על עצמו, תוכנת לו במוח שהשיטה הספציפית הזו עובדת. ובדרך כלל המוח האנושי מוביל לכך שכנראה "זו האמת". ואז במקום להמשיך להתפתח ולהבין שזהו סה"כ כלי שניתן להשתמש בו, מתחילות ההטפות. איני יודע אם אתם מכירים את זה על עצמכם, אך רבים מחבריי עברו חוויות די מטלטלות "רוחנית" וגילו את עצמם מחדש.

התהליך של גילוי העצמי מחדש הוא נפלא, כי זו הדרך להשתפר כבני אדם, להיות טובים יותר. כאשר אנו מגלים דבר מה שעצר אותנו ואנו מתעלים מעליו, אנו מתחברים ליצירה האמיתית שבנו, והיצירה הזו היא "האלוהות". החיבור לאלוהים שהביא אותנו לכאן (למי שמאמין, למי שלא זה גם בסדר איני מדבר על אלוהים של היהודים,נוצרים,מוסלמים וכו', אלוהים הוא בנו ולא גורם חיצוני, אנחנו האלוהים של עצמנו)

אותם חברים לאחר החוויות הללו, התרגשו מאוד והגיעו לשתף באוזניי את אשר חוו, ואת התובנות העמוקות שגילו על עצמם, לאחר מכן ככל שהעמיקו בלמידה על הטכניקה, כך החלה הריגרסיה בהתפתחותם. במקום להבין שזהו כלי שסייע לנו ויש לשחררו הם קיבלו על עצמם את הטכניקה כ-"אמת" וכמובן לכל "אמת" יש כללים. ברגע שנכנסים הכללים הללו, של עשה ולא תעשה, של חשוב ולא חשוב האדם מתחיל להיאטם במקום להפתח.

פתאום הדרך בה הוא אוכל, השפה שבה הוא מדבר, הדרך שבה הוא חושב היא הכול, וכל מי שחושב אחרת, עושה אחרת, או מדבר אחרת, אינו מבין או "עדיין לא הגיע לשלב הזה בהבנתו". אני מכיר סיטואציות כאלו מקרוב, ובמקום לתרגל כלי שיכול לסייע אנשים קיבלו אותו כ-"אמת", הבעיה עם אמת שהיא סובייקטיבית ופקטיבית כאחד.

מצד אחד אמת אינה אבסולוטית ואינה אחת, כל אדם חי באמת שלו, מצד שני גם "האמת" האישית שלנו היא שקר. כי זו סה"כ תפיסה, רעיון, כלי. במקום להשתמש בכלים האלה בכדי להשתפר הנחנו לכלים האלה לתפוס את המקום של השכל הישר, ולפתע תהליך החשיבה שהיה חופשי ומפוזר, מתועל לצינור מידע אחד. במקום שיהיו אינספור גשרים המובילים לתודעה שלנו, פתחנו אחד וסגרנו את השאר.

בכדי להמחיש את ההבדל בין תרגול ל"אמת אבסולוטית" נוכל להסתכל על שני מקצועות, אנגלית ומתמטמיקה. במתמטיקה יש דרך אחת לפתור דברים, יש פתרון אחד והוא היחיד שיכול להתקבל, יש דרך אחת לפתור משוואה מסוג מסוים ודרך אחת לבצע את זה, אם לא תבצע זאת בדרך הזו תקבל תשובה שגויה והחמצת את המטרה שלך.
גם למתמטיקה יש היגיון, לוגיקה מתמטית מאוד מחושבת קרה ואבסולוטית, וגם אותה צריך לתרגל. בכדי שהמוח יבין את ההיגיון הזה יש לתרגלו אינספור פעמים, לפתור את אותו סוג משוואות שוב ושוב עד שמתי שנתקל במשוואה מסוג זה שוב, נוכל לזהות זאת בקלות ולשלוף מהזכרון את "השיטה" לפתור את סוג התרגיל.

המוח האנושי עובד בצורה דומה, ברגע שזוהתה "שיטה" אנו מנסים לכפות את "השיטה" על המצבים השונים המופיעים בחיינו הנראים דומים לזו "שהשיטה" עבדה בהם, לנסות לכפות היגיון "מתמטי" על מצב שהוא דינמי ומושפע מגורמים שאינם אבסולוטיים הוא מבחינתי בגדר שיגעון.

לעומת זאת מקצוע האנגלית, באנגלית אפשר לפרש כל מילה למספר משמעויות, בשפה האנגלית קיימות הרבה מילים עם אותה משמעות, וניתן להגיע לאותו פתרון ולאותה פרשנות באינספור דרכים. זהו מקצוע שגם הוא דורש תרגול, עלינו לתרגל את השפה את הדיקדוק, בכדי להגיע לפתרון או לפרשנות הרצויה, אך באנגלית יש יותר מדרך אחת להגיע לפתרון, אין משוואות ואין שיטה, תואר ראשון באנגלית לדוגמא ידרוש מאיתנו אינספור שעות של קריאה והגדלת אוצר המילים שלנו. גם כאן הגבול דק וגם כאן אנשים נוטים לסגל לעצמם "שיטות" במקום להשאיר את המוח שלהם פתוח, אך פה המרחב מעט יותר גמיש.

לכן גם בשיפור עצמי, אני דורש מעצמי ללמוד כמה שיותר שיטות, כמה שיותר דרכים, להתנסות בכמה שיותר שיטות שונות, דרכים שונות, תורות שונות, בכדי לדעת מתוך החוויה האישית שלי מה טוב לי ומה משפיע עליי בצורה נכונה, רק כך נוכל להשאיר את מוחנו פתוח להתנסויות האמיתיות, אם נקבל על עצמנו "אמת" אבסולוטית ולא נשים "?". לא נוכל ללמוד דבר ואנו נשלה את עצמנו שאנו מתפתחים בעוד שאנו סוגרים את עצמנו תחת מסגרת ידועה מראש.

איזון הוא הפתרון.

יום שני, 2 במאי 2011

דחיית הלימודים למחזור ספטמבר והתקדמויות משמעותיות

לאחר מאבקים קשים עם עצמי החלטתי לדחות את הלימודים שלי לספטמבר, אפילו שהתחלתי את הקורס והבנתי שהוא בשבילי ואני עדיין משלם עליו כסף רב, החלטתי לדחות את המחזור בו אני נמצא, לאור העבודה שלי, המעבר דירה ונושאים שונים אני מתרכז בהם כרגע וממוקד מטרה עליהם.

הלימודים הם מעולים לי אבל הטיימינג שבחרתי להיכנס ללימודים היה מעט בעייתי כרגע, לא הייתי רוצה לדעת שלא אשקיע את ה-100% בלימודים רק בגלל שהראש שלי טרוד במיליון דברים אחרים, לכן החלטתי לדחות אותם, זכור לי פעם אחרת שבה בחרתי ללכת ללימודים אקדמיים לפני כמה שנים, רציתי ללכת ללימודי מנהל עסקים וויתרתי ברגע האחרון לאחר שטעמתי מעט מהמקצוע.

כל התארים הללו וכל המוסדות האקדמיים אינם לרוחי או לטעמי, לכן הלכתי לכיוון של קורסים מקצועיים, למדתי בכללת ג'ון ברייס, בהתחלה למדתי LINUX, לאחר מכן למדתי CISCO, ולבסוף למדתי SEO (קידום אתרים). כך או כך בסופו של יום חשוב שמתי שניגשים ללימודים ולא משנה מאיזה סוג שהראש יהיה במקום הנכון ותוכלו להשקיע את המיטב בלימודים כי הרי מיטב הכסף שלי יצא על זה.

קרה לי בעבר שהשקעתי בדברים לא נכון, לקחתי על עצמי יותר מידיי דברים יחדיו מה שגרם לעומס כזה שחילוק ההקשבה והלמידה שלי נפגע בכל התחומים ביחד, במקום שאוכל להשקיע את המיטב שלי בצורה מורכזת במספר דברים ממוקדים הייתי מתפזר, חשוב לזכור שגם שלוקחים על עצמנו דברים ואנו חושבים שאנו יכולים להתמודד עם הכול ביחד, זה חשיבה שהיא טובה ובריאה ולוקחת אותנו לגבולות שלנו, אך עלינו לדעת היכן הגבולות שלנו בכדי לא לפגוע בתהליך הלמידה שלנו.

כאשר ראיתי שאני נוסע במהירות עצומה לכיוון מסלול קריסה כמעט וודאי, החלטתי לדחות חלק מהדברים או פשוט לוותר על מה שלא נחוץ, הכי חשוב לא להיקלע ללחצים ומתחים מיותרים כתוצאה מהחלטות כאלו, כל ההחלטות צריכות לבוא ממקום שקול ומחושב, בסופו של דבר בחיים אין לחצים ומתחים, אנו אלה שיוצרים אותם בתוך החיים, החיים קורים כמו שהם קורים ומתפקידנו לנוע בהם תוך ערנות מוחלטת.

כל נושא הלימודים תמיד היה אצלי בעייתי, לימודים ואני לא היינו חברים טובים בעבר שלי ולקח לי זמן לסגל לעצמי משמעת, חוסר המשמעת העצמית שלי התבטא בהמון תחומים ופלש גם לתחומים אישיים יותר ופחות מקצועיים, רק בשנה האחרונה החלטתי לקחת את החיים שלי קדימה וביצעתי צעדים משמעותיים מאוד לכיוון ההתפתחות האישית שלי.

לימודים מקצועיים, מקצוע מכובד, מעבר דירה וצעדים נוספים מאפשרים לנוע קדימה במהירות לכיוון העצמאות הכלכלית שלי, חשוב לזכור צעדים שקולים ומחושבים תמיד עדיפים, אך חשוב להישאר קשובים לקול הפנימי שלנו, עלינו תמיד לדעת מה מניע אותנו ומה מונע מאיתנו, תהליך הזיהוי של אותם גורמים "מניעים" או "מונעים" הוא תהליך למידה, ותהליך למידה משמעו עשיית טעויות, מי שלא מרשה לעצמו לטעות אינו למד דבר לעולם.

טעויות אינן האויב שלנו אלא חברנו הטוב ביותר, מי שמאפשר לעצמו לטעות, מאפשר לעצמו לבחון את גבולותיו ולהבין שהוא יכול להתרחב אל מעבר לפחדים שלו, מעבר לחששות ואף לפרוץ את אותם גורמים "מונעים" ולהמירם לגורמים "מניעים". אותם גורמים מניעים הם "אמת" פנימית איתה צריך לצעוד יד ביד, כל פעם שנסטה מן "האמת" הפנימית הזו אנו נסבול מהתוצאות, בסופו של דבר אין אמת אבסולוטית ו"האמת" הזו היא אישית, לא מדובר פה על תפיסה רוחניקית תלושה, לא על פילוסופיות אלוהיות ולא על שום תפיסה רוחנית מטופשת אחרת, מדובר על אמצעי הזיהוי שלנו לגורמים המניעים אותנו ולגורמים המונעים מאיתנו.

הדרך הכי טובה לזיהוי הגורמים האלו הוא זיהוי "האמת" הפנימית שלנו. אותה אינטואיציה בסופו של דבר מובילה אותנו בתוך החיים ואנו נכנסים למימד של יצירה, כאשר אדם יוצר הוא מתחבר לאמת שבו, וכשהאמת הזו מקבלת מים היא פורחת וכך גם אנחנו, לכן במקום להתעסק בגורמים "המונעים" עלינו להתרכז בהמרתם לגורמים "מניעים".